מאמר שלישי, יא9

המשך יא. החבר: החסיד מיחד מחשבתו וכונתו לאמונה באלהים, על ידי דברים מעשיים (הפועלים פעלה מוחשית על נפש האדם). חלק מהם מצוות הכתובות בפרוש בתורה, וחלק מהם מקובלות למשה מסיני. הוא נושא את התפלין על הראש, מקום המחשבה והזכרון, משלשל משם רצועה המגיעה על ידו כדי שיראהו כל שעה ושעה. מניח תפלין של יד סמוך ללב – שהוא מעין כחות האדם. בפרשיות התפלין כתובים יסודות האמונה, כגון יחוד ה', שכר ועונש, וזכר יציאת מצרים – שהיא הוכחה שאין לדחותה שיש להנהגה האלהית התקשרות לברואים, השגחה עליהם, וידיעה במעשיהם. לובש את הציצית, כדי שלא יטרידוהו החושים (הפונים להנאות החיים), וכמו שאמרה תורה: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".