מאמר שלישי, לט 4
המשך לט. החבר: אנו רואים דברים שחדשו בית דין הגדול אחר משה, והם נחשבים למצוות ולא לתקנה או למנהג. שלמה המלך קידש את רצפת העזרה בתוך חצר המקדש, העלה עולות מחוץ למקום המזבח, עשה את חגיגת בית המקדש ארבעה עשר יום, (שכללו בתוכם את יום הכפורים, ואכלו ושתו ביום כפורים זה). דוד ושמואל סדרו במקדש את סדר המשוררים, ואף הם נקבעו למצוות תדיריות. שלמה בנה את בית המקדש בתבנית שונה ממידת המשכן. בבית שני חייב עזרא את כל הקהל לתת שלישית השקל. (במקדש שני בנו בית קדשי הקדשים והכהן הגדול הזה בו את ההזאות ביום הכפורים, ואף דבר זה מתנגד לכאורה למשמעות הפשוטה של פסוקי התורה, שהרי אין קדש קדשים ללא ארון, וכפי שכתוב "וכסה ענן הקטרת את הכפרת לפני ה'" ועוד פסוקים אחרים), אלא שסמכו על הציון שהניחו באותו מקום שהארון היה שם ותלו לפניו פרוכת (והוא היה קדש הקדשים בבית שני).
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
