מאמר שלישי, מא 2

המשך מא. החבר: ומה שאמרה תורה: "לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם", אין הכונה לשלול את סמכות הנביא או השופט להוסיף או לחדש דבר, אלא הכונה לא תוסיפו על מה שאמרתי למשה או לנביא המתנבא על פי תנאי הנבואה, או לשופטים ולכהנים שדנים מן המקום אשר יבחר ה', שעליהם יש לסמך כי הם נעזרים ברוח הקדש. בלתי אפשרי הוא שצבור גדול כזה של חכמים יגיע לכלל החלטה והסכמה על דבר שהוא סותר את התורה. ואין גם חשש שיגיעו לכלל טעות, וזאת בגלל חכמתם הרבה הבאה להם בירשה מאבותיהם, המטבעת בטבע אצלם, והקנויה להם בזכות שקידתם בלמוד התורה, וכפי המסרת המסורה בידינו, שהסנהדרין היו מצדים לדעת את כל החכמות. ובודאי שיש לסמך עליהם, כי נוסף למעלת חכמתם לא נסתלקה מהם הנבואה או דרגת הבת קול והדומה לה.