מאמר שלישי, סג 2
המשך סג. החבר: וכן בעזרא ונחמיה לא כתב הספר אלא את הדברים המפורסמים לכל ההמון, ויום עשיית הסוכה היה יום מפורסם, וכל הציבור חרד לקראת מצוות הסוכה, ועלו להרים להביא עלי זית ועלי הדס, עלי תמרים ועלי עץ עבות. ומה שכתוב בתנ"ך 'וימצאו כתוב', הכוונה שעמי הארץ לא ידעו (בהיותם עבדים בארץ אויביהם) וחרדו לעשות את הסוכה, אבל היחידים (והם הכהנים והלויים), לא נשכח מהם דבר. והכתוב התכוון להגדיל ולרומם את חשיבות היום ההוא, כפי שהתכוון להגדיל את היום שבו גירשו את הנשים העמוניות והמואביות, היות וענין זה היה דבר גדול וקשה עד מאד, שיגרשו העם את אמהות בניהם, ואיני חושב שאיזו אומה שהיא תקבל על עצמה להקריב הקרבה גדולה כזו עבור אלוהיה, פרט לעם סגולה זה. ועל פרסום המעמד הגדול הזה אמר 'וימצאו כתוב', כלומר, כשהגיע הקורא שקרא לפני עמי הארץ ל'לא יבוא עמוני ומואבי' חרדו העם באותו יום חרדה גדולה זו.
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
