מאמר שלישי, סה3

המשך סה. החבר: באותה תקופה קמה כת הקראים. סיבת הדבר, כי אמו של ינאי המלך היתה שבויה, והיה עליה חשד שהתחללה מהכהונה, והעיר לו אחד החכמים ברמז 'ינאי המלך, רב לך כתר מלכות, הנח כתר כהונה לזרעו של אהרון'. חברי ינאי יעצו לו לבזות את החכמים, להגלותם ולהמיתם. אמר להם ינאי, אם נשמיד את החכמים, ממי נלמד תורה? אמרו לו, הנה תורה שבכתב לפנינו, כל הרוצה ללמוד יבוא וילמד, ואל תשים לב לתורה שבעל פה. שמע ינאי לעצתם, ושלח את החכמים לגלות, וביניהם את שמעון בן שטח, שהיה גיסו. ובזאת נפגעה מסורת התורה שבעל פה לזמן מה. בפרק זמן זה השתדלו להעמיד את התורה על פי סברות ושיקול הדעת, ולא הצליחו בזה, עד שבסופו של דבר הושבו שמעון בן שטח ותלמידיו מאלכסנדריה שבמצרים, ובזה שב לאיתנו מעמד הרבנות – חכמי תורה שבעל פה. בפרק זמן זה הצליחה השיטה הקראית להכות שורש, והתלקטו אליה כל המואסים והדוחים את התורה שבעל פה, ומתחכמים נגדה בראיות וסברות, כפי שאתה רואה שעושים גם היום.
הצדוקים והביתוסים [אינם מכלל הקראים], אלא מכלל המינים שאנו מתפללים נגדם בתפילתינו. וישו וחבריו הם המשומדים הנכנסים בתורת המעמודית הנטבלים בירדן. הקראים מתאמצים לברר את האמונה בשרשי היהדות [בשכר ועונש לעולם הבא], והתחכמותם היא ביחס לפירות האמונה, שהם דיני המצוות. ואם ידיעתם בשרשי האמונה אינה מושלמת, אין זה בכוונה ובזדון, אלא מתוך חסרון ידיעה.