מאמר שלישי, סה7

המשך סה. החבר: לאחר תקופה זו באו רבי עקיבא ורבי טרפון וחבריהם, וכולם היו לאחר החורבן. רבי עקיבא זכה למדרגה הקרובה למדרגת הנבואה, ונשמתו היתה דבוקה בעולם העליון כפי שמבואר בתלמוד 'ארבעה נכנסו לפרדס, אחד הציץ ומת, אחד הציץ ונפגע, אחד הציץ וקטע נטיעות (-יצא לתרבות רעה), ואחד נכנס בשלום ויצא בשלום, והוא רבי עקיבא'. זה שמת (היה בן עזאי), וסיבת פטירתו מפני שלא היה יכול לעמוד בראיית העולם הרוחני, עד שנפרדה ממנו. השני (היה בן זומא) נפגע ונטרפה דעתו טירוף נפשי בסיבת ההשגות האלוהיות, טירוף שאינו ניתן לריפוי. השלישי (אלישע בן אבויה) בז למעשי המצוות, בחושבו שהם רק אמצעים להגיע אל הרוחניות, ואמר על עצמו, היות ומעשי המצוות אינם אלא אמצעים המקרבים את האדם אל מדרגה רוחנית זו, אני שכבר הגעתי למדרגה זו – לא אשים לב אל מצוות התורה, חטא והחטיא את הרבים, טעה והטעה אחרים. ואילו רבי עקיבא היה חי בשני העולמות (הן עולם המעשה והן העולם הרוחני) ולא ניזק שום נזק, וכבר נאמר עליו 'ראוי שתשרה עליו שכינה כמשה רבינו, אלא שאין השעה כשרה לכך'.