מאמר שני, ב10

המשך ב. החבר: ההבדל בין הנהגת ה' עם האבות, ובין הנהגתו עם משה וישראל, לא נבע ממדרגה גבוהה יותר שהיתה לישראל על האבות, אלא מהצורך בהנהגה נסית אצל ישראל, שלא היתה נחוצה בזמן האבות. כי האבות היו שיא האמונה וזכות הלב, ולו היו פוקדים אותם כל חייהם אך תלאות וצרות, אמונתם בה' לא היתה נחלשת. אך ישראל לא היו יחידים, אלא ציבור גדול, ובלבם ספקות על האמונה, ולכן היו זקוקים למופתים גלויים.

התואר 'חכם לבב' לא נאמר כשם תואר לתכונתו, אלא לומר שהוא עצם ומקור החכמה. והתואר 'אמיץ כח' הוא מהמידות המעשיות [שלפי מעשיו מלאי גבורה הנראים בעולם, אנו מכנים אותו בתואר זה].