מאמר שני, ז-ח

ז. הכוזרי: התבאר לי איפוא כבר סוד מידות ה', ומתוך דבריך למדתי באור למושגים 'כבוד ה", 'שליחי ה", 'שכינה', שכל אלה אינם תארי ה' יתברך, אלא הם שמות לדברים הנראים לנביאים. וכן עמוד הענן שהלך לפני העם, והעב שנגלה בהם הבורא, ומראה כבוד ה' שהיא כאש אוכלת לעיני בני ישראל, ומראה אש נוגה האמור במעשה מרכבה.

ומשל למה הדבר דומה, לאור יום הנראה אלינו מעט לפני זריחת השמש, או לאחר שקיעתה, או ביום המעונן, ונדמה לנו כי האור המאיר הוא אור השמש, ושולח קרניו גם בטרם שנתגלה לעינינו, וכן ביום המעונן נחשוב שהאור הוא אור השמש אלא שהיא נסתרת מעינינו, אבל האמת היא שהוא אור החוזר מעצמים אחרים (והוא הדין בדברים רוחניים, אור המראות הרוחניים אינו עצם אור ה', רק הוא אור הבא מחמרים הרוחניים שמאירם ה' יתברך).

ח. החבר: נכון. הכבוד האלהי הוא האור החוזר מהחמרים הדקים שהאירם ה', אך פעולתו (והוא גילוי שכינת ה'), נראית בעמו ובארצו.