מאמר שני, נד2-נה

המשך נד. החבר: עד שהזדככה אותה עדה, והיא עדת ישראל, ונעשתה ראויה לקבלת האור האלהי, לשנות עבורה את סדרי הטבע, ולהראות לה מופתים נוראים, ואז נראה לעין כל, עין בעין, כי יש לעולם מושל ושומר, מסדר ויוצר, מכיר את הקטן והגדול שבו, גומל על מעשה טוב ומעניש על מעשה רע.

אומה זאת היתה הסיבה לתיקון כל הלבבות, עד שכל הבא אחריהם לא יוכל לנטות מיסודות אמונתם, והיום כל יושבי תבל מודים בחידוש העולם, ובקדמוניות בורא העולם, וראייתם על יסודות אלו – היא מה שארע לעם ישראל, והעונש שנגזר עליהם.

נה. הכוזרי: אמת, שפאר גדול הוא זה. וכמו כן הביאור שבארת לי הוא נפלא. והפסוק האמור בישעיהו "מוליך לימין משה זרוע תפארתו, בוקע מים מפניהם לעשות לו שם עולם", וכן הפסוק "ותעש לך שם כהיום הזה", והפסוק "לתתך עליון על כל הגוים, אשר עשה לתהלה לשם ולתפארת", באמת ובצדק נאמרו (כי על ידי ישראל נתפרסמה אמונת ה' בעולם).