מאמר שני, נט-ס

נט. הכוזרי: האם ידוע לך בענין הנגע טעם הגיוני מתקבל על הדעת, שמקרב ענין זה לשכל?

ס. החבר: כבר אמרתי לך שאין שום יחס והשוואה בין שכלינו ובין דבר ה', מן הראוי איפוא שלא נטרח לחפש בשכלינו טעם לדברים נפלאים אלה והדומה להם. אך בכל זאת אומר, אחר בקשת המחילה מה', ומבלי שאקבע מסמרות בדבר, כי יתכן שהטעם לטומאת הצרעת והזיבות קשור בטעם טומאת המת. המוות הוא הנזק הגדול ביותר לגוף האדם, והאיבר המצורע אף הוא כמת. גם טומאת הזב נובעת מסיבה דומה), הזרע היה עשוי בטבעו להוליד בן אדם, והוא ניזק ונהרס, וגודל ההפסד הוא כנגד רוח החיים שהיה בכח טיפה זו.