מאמר שני, סח 2

המשך סח. החבר: מעלת השפה מצד הסברה נובעת מחשיבותו של העם המשתמש בה, והנזקק למליצה, וכל שכן שיש לה חשיבות בזכות הנבואה שהיתה נפוצה ביניהם (הדורשת ביטוי ברור ועשיר), והצורך להזהיר את העם (הדורש ביטוי מדויק) והזמירות והנגינות (הדורשות שפה יפה שניתן לבטא בה שירים). היתכן שתחסר מליצה למלכי ישראל, משה, יהושע, דוד ושלמה, בעת שיזדקקו אליה, כמו שתחסר לנו היום בגלל ששכחנו את השפה?

והנה, ראה סיפור התורה בענין המשכן, האפוד והחושן וזולתם, כשהוזקקו לשמות נדירים, נמצאו כולם.

וכמה נאה סדר הסיפור ההוא, וכמו כן שמות העמים, מיני העופות והאבנים היקרות המופיעים בתורה, וזמירות דוד המלך, ותרעומות איוב וויכוחו עם חבריו, ותוכחות ישעיהו ונחמותיו, והדומה להם, לא חסרו מליצה, או התבטאות עשירה בשום מקום.