מסכת אהלות, פרק ב, משנה ד

משנה ד: הַגּוֹלֵל וְהַדּוֹפֵק מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְאֹהֶל, וְאֵינָן מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אִם יֵשׁ תַּחְתֵּיהֶן עֲפַר קְבָרוֹת, מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא. וְאִם לָאו, אֵינָן מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא. אֵיזֶהוּ הַדּוֹפֵק, אֶת שֶׁהַגּוֹלֵל נִשְׁעָן עָלָיו. אֲבָל דּוֹפֵק דּוֹפְקִין, טָהוֹר:

משנה ד: משנתנו ממשיכה בביאור דברים שונים השייכים לטומאת מת, ומבררת באילו טומאות (מגע, משא ואהל) הם מטמאים. נאמר בתורה (במדבר יט טז) 'וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בַּחֲלַל חֶרֶב אוֹ בְמֵת אוֹ בְעֶצֶם אָדָם אוֹ בְקָבֶר יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים', ומבואר בפסוק שאף 'קבר' מטמא טומאת מת, ומשנתנו מבארת מהו הנקרא 'קבר' לענין זה. הַגּוֹלֵל – כיסוי מאבן או מעץ שמכסים בו את המת לאחר הקבורה, וְהַדּוֹפֵק – אבנים או עצים שמעמידים אותם כדפנות בצידי המת, ועל גביהם מניחים את הגולל, מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְאֹהֶל, כיון שבפסוק מוזכר לשון 'אשר יגע', והיינו טומאת מגע, ולשון 'על פני השדה' נדרשת לענין טומאת אהל, וְאֵינָן מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא, כיון שאין לכך כל לימוד בפסוק. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מְטַמְּאִין אף בְּמַשָּׂא, וכגון שהסיט אותם ממקומם, שהסטתם נחשבת כנשיאתם לענין טומאה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אִם יֵשׁ תַּחְתֵּיהֶן – תחת הגולל והדופק עֲפַר קְבָרוֹת, והיינו מלא תרווד רקב מהמת המעורב עם מעט סיד, וכפי שהתבאר לעיל (מ"ב), מְטַמְּאִין גם בְּמַשָּׂא, משום אותו עפר קברות שמוסט עמהם, וְאִם לָאו, אֵינָן מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא. חוזרת המשנה ומבארת את האמור ברישא, אֵיזֶהוּ הַ'דּוֹפֵק' שדינו כקבר לטמא טומאת מת, אֶת שֶׁהַגּוֹלֵל נִשְׁעָן עָלָיו. אֲבָל דּוֹפֵק דּוֹפְקִין, והם אבנים או עצים שתומכים בהם את דפנות הארון מבחוץ, טָהוֹר.