מסכת אהלות, פרק ו, משנה ב

משנה ב: קוֹבְרֵי הַמֵּת שֶׁהָיוּ עוֹבְרִים בְּאַכְסַדְרָה, וְהֵגִיף אַחַד מֵהֶן אֶת הַדֶּלֶת וּסְמָכוֹ בַמַּפְתֵּחַ, אִם יָכוֹל הַדֶּלֶת לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, טָהוֹר. וְאִם לָאו, טָמֵא. וְכֵן חָבִית שֶׁל גְּרוֹגָרוֹת אוֹ קֻפָּה שֶׁל תֶּבֶן שֶׁהֵן נְתוּנוֹת בְּחַלּוֹן, אִם יְכוֹלִין הַגְּרוֹגָרוֹת וְהַתֶּבֶן לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמָן, טְהוֹרִין. וְאִם לָאו, טְמֵאִין. בַּיִת שֶׁחֲצָצוֹ בְקַנְקַנִּים וְטָח בְּטִיחַ, אִם יָכוֹל הַטִּיחַ לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, טָהוֹר. וְאִם לָאו, טָמֵא:

משנה ב: משנתנו ממשיכה להביא אופנים שונים בהם יבואר שאדם וכלים אינם נחשבים כאהל לחצוץ בפני הטומאה, אלא רק להביא את הטומאה. קוֹבְרֵי הַמֵּת, שֶׁהָיוּ עוֹבְרִים בְּאַכְסַדְרָה – מקום הסמוך לבית, ואין לו כתלים, ומקורה בתקרה הבולטת מכותל הבית הסמוך לו, ואם היתה דלת הבית פתוחה היתה טומאת המת הנמצא תחת תקרת האכסדרה מתפשטת לתוך הבית ומטמאת אותו, וְהֵגִיף אַחַד מֵהֶן אֶת הַדֶּלֶת של הבית כדי לחצוץ בפני הטומאה, וּסְמָכוֹ לדלת בַמַּפְתֵּחַ כדי שתישאר סגורה, אִם יָכוֹל הַדֶּלֶת לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, ללא תמיכת המפתח או האדם עצמו, הרי הדלת חוצצת בפני הטומאה, והבית טָהוֹר. וְאִם לָאו, שרק על ידי סמיכת האדם או המפתח, שהוא כלי, יכולה הדלת לעמוד כשהיא סגורה, אין אדם או כלים נעשים כאהל לחצוץ בפני הטומאה, והבית טָמֵא.

וְכֵן חָבִית שֶׁל גְּרוֹגָרוֹת (-תאנים מיובשות) מקולקלות ואינן ראויות לאכילה, אוֹ קֻפָּה שֶׁל תֶּבֶן סרוח שאינו ראוי אפילו למאכל בהמה, שֶׁהֵן נְתוּנוֹת בְּחַלּוֹן הנמצא בין שני בתים, ובבית אחד יש מת, ובבית השני יש כלים טהורים, אִם יְכוֹלִין הַגְּרוֹגָרוֹת וְהַתֶּבֶן שבתוך הכלים לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמָן, ללא החבית או הקופה, הרי הגרוגרות והתבן נחשבים כחציצה בפני הטומאה, והכלים שבבית השני טְהוֹרִין. וְאִם לָאו, נמצא שהגרוגרות והתבן אינם יכולים לחצוץ, ואילו החבית והקופה הם 'כלים', שהתבאר לעיל שאינם נעשים כאהל לחצוץ בפני הטומאה, ולכן הכלים שבבית השני טְמֵאִין.

בַּיִת שֶׁחֲצָצוֹ בפני המת בְקַנְקַנִּים של חרס, שיהיו מחיצה בין המת לבין הכלים הטהורים שבבית (והיה פיהם של הקנקנים פונה לצד הטומאה, שאם לא כן, הרי גב הכלי בפני עצמו חוצץ בפני הטומאה), וְטָח את הקנקנים בְּטִיחַ, אִם יָכוֹל הַטִּיחַ לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, הרי הטיח חוצץ בפני הטומאה, ושאר הבית שמעבר למחיצה זו טָהוֹר. וְאִם לָאו, שאין הטיח יכול לעמוד בפני עצמו ואינו נחשב כחציצה, אין הקנקנים יכולים לחצוץ בפני הטומאה, שהרי הם 'כלים', וכלים אינם נעשים אהל לחצוץ בפני הטומאה, ולכן כל הבית טָמֵא.