מסכת אהלות, פרק ז, משנה ג

משנה ג: הַמֵּת בַּבַּיִת וּבוֹ פְתָחִין הַרְבֵּה, כֻּלָּן טְמֵאִין. נִפְתַּח אַחַד מֵהֶן, הוּא טָמֵא וְכֻלָּן טְהוֹרִים. חָשַׁב לְהוֹצִיאוֹ בְאַחַד מֵהֶן, אוֹ בְחַלּוֹן שֶׁהוּא אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה טְפָחִים, הִצִּיל עַל כָּל הַפְּתָחִים. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יַחְשֹׁב עַד שֶׁלֹּא יָמוּת הַמֵּת. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף מִשֶּׁמֵּת. הָיָה סָתוּם וְנִמְלַךְ לְפָתְחוֹ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כְּשֶׁיִּפְתַּח אַרְבָּעָה טְפָחִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כְּשֶׁיַּתְחִיל. וּמוֹדִים בְּפוֹתֵחַ בַּתְּחִלָּה, שֶׁיִּפְתַּח אַרְבָּעָה טְפָחִים:

משנה ג: היה הַמֵּת בַּבַּיִת, וּבוֹ – באותו בית היו פְתָחִין הַרְבֵּה, כיון שניתן להוציא את המת דרך כל אחד מהפתחים, הרי כֻּלָּן טְמֵאִין מדרבנן, כיון שגזרו חכמים טומאה על המקום שממנו עתידה הטומאה לצאת מהבית. ולכן אם היו כלים מונחים מבחוץ תחת המשקוף של כל אחד מהפתחים, אפילו שהפתח סגור, מכל מקום הרי הם נטמאים. אמנם אם נִפְתַּח אַחַד מֵהֶן, מכאן ולהבא רק הוּא טָמֵא, וְכֻלָּן טְהוֹרִים. חָשַׁב האדם לְהוֹצִיאוֹ בְאַחַד מֵהֶן, אוֹ שחשב להוציאו בְחַלּוֹן שֶׁהוּא אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה טְפָחִים, הִצִּיל עַל כָּל שאר הַפְּתָחִים, שאינם מטמאים מעתה. מביאה המשנה מחלוקת מתי מועילה המחשבה על הוצאת המת מפתח מסוים, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יַחְשֹׁב האדם להוציא את המת מפתח מסוים עַד שֶׁלֹּא יָמוּת הַמֵּת, אך אם כבר מת נטמאו מיד כל הפתחים, ואין מחשבתו להוציאו מאחד מהם מועילה לטהר את השאר, עד שיעשה מעשה של פתיחת אחד הפתחים. ובֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, יכול הוא לחשוב להוציאו מפתח מסוים אַף מִשֶּׁמֵּת, ומועילה מחשבתו לטהר את שאר הפתחים.

הָיָה אחד הפתחים סָתוּם באבנים, וְנִמְלַךְ בדעתו לְפָתְחוֹ, ואילו שאר הפתחים היו סגורים, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כְּשֶׁיִּפְתַּח בו אַרְבָּעָה טְפָחִים נחשב הוא כפתח הראוי להוציא דרכו את המת, וכיון שהוא פתוח ושאר הפתחים סגורים, רק פתח זה טמא ושאר הפתחים טהורים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כְּשֶׁיַּתְחִיל לפותחו כבר נחשב שסוף הטומאה לצאת ממנו, ורק הוא טמא, ואפילו שעדיין אין בו פתח של ארבעה טפחים, ושאר הפתחים טהורים. וּמוֹדִים בית הלל לבית שמאי בְּפוֹתֵחַ בַּתְּחִלָּה – בעושה פתח חדש שלא היה קיים כלל בעולם קודם לכן, שאינו נחשב כפתח לענין זה שיהא הוא לבדו טמא והשאר טהורים עד שֶׁיִּפְתַּח בו אַרְבָּעָה טְפָחִים.