מסכת אהלות, פרק ט, משנה א

פרק ט, משנה א: כַּוֶּרֶת שֶׁהִיא בְתוֹךְ הַפֶּתַח וּפִיהָ לַחוּץ, כַּזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ מִבַּחוּץ, כֹּל שֶׁהוּא כְנֶגֶד הַזַּיִת, תַּחְתֶּיהָ וְגַבָּהּ טָמֵא. וְכֹל שֶׁאֵינוֹ כְנֶגֶד הַזַּיִת, תּוֹכָהּ, וְהַבַּיִת, טָהוֹר. בַּבַּיִת, אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת. בְּתוֹכָהּ, הַכֹּל טָמֵא:

פרק ט

פרק זה עוסק ב'כוורת', שזהו כלי גדול העשוי מעץ או מקש (אף שבמשניות מסוימות מוזכרת 'כוורת' כסתם כלי גדול, כאן מדובר בכוורת שמשתמשים בה למשיכת הדבורים כדי שיתנו לתוכה את הדבש), וכיון שהוא מכיל יותר מארבעים סאה אינו מקבל טומאה כלל, ובמשניות יבוארו הדינים באופן שיש טומאה מעליו, מתחתיו, בתוכו או בבית שהכוורת בתוכו. ארבע המשניות הראשונות עוסקות באופן שהכוורת שוכבת בפתח הבית ופי הכוורת פונה אל מחוץ לבית, ארבע המשניות שאחריהן עוסקות באופן שפי הכוורת פונה לתוך הבית, והמשניות שלאחריהן עוסקות באופנים שונים של גודל וצורת עמידתה של הכוורת בבית.

משנה א: כַּוֶּרֶת – כלי גדול עשוי קש וכדומה, וכיון שהיא מכילה יותר מארבעים סאה אינה מקבלת טומאה, שֶׁהִיא בְתוֹךְ הַפֶּתַח של הבית, וְהיא מוּטָה ושוכבת על צידה, חלקה בפנים וחלקה בחוץ, באופן שפִיהָ – פתחה העליון של הכוורת פונה עתה לַחוּץ – אל מחוץ לבית, ואילו תחתית הכוורת בתוך הבית, אם היה כַּזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ – תחת הכוורת בחלק שמחוץ לבית, ואין בין הטומאה לבין הכוורת אויר בגובה טפח, אוֹ שהיתה הטומאה עַל גַּבָּהּ של הכוורת מִבַּחוּץ – מחוץ לבית (ולשון זו של 'מבחוץ' מתייחסת גם לאופן הקודם, שהטומאה מתחת לכוורת, כמו שהתבאר), כֹּל כלי שֶׁהוּא כְנֶגֶד הַזַּיִת הטמא ממש, ונמצא תַּחְתֶּיהָ מלמטה מכוון כנגד הטומאה, וְכן אם היה על גַבָּהּ מלמעלה מכוון כנגד הטומאה, טָמֵא, כיון שטומאה רצוצה (-שאין מעליה אויר טפח) שתחת הכוורת בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת רק כנגדה ממש, וכן אם היתה הטומאה מעל הכוורת כיון שאינה נמצאת בחלל הבית אלא באויר העולם אינה מטמאת אלא רק את מה שמכוון כנגדה ממש, ואף שהכוורת מצילה את מה שבתוכה כיון שאינה מקבלת טומאה בעצמה, מכל מקום אינה חוצצת להציל את מה שמעליה או מתחתיה, כיון ש'כלי' אינו נעשה אהל לחצוץ בפני הטומאה (כמבואר לעיל פ"ו מ"א), וְכֹל מה שֶׁאֵינוֹ כְנֶגֶד הַזַּיִת ממש, אלא מן הצדדים שעל גבי או מתחת לכוורת, וכן תּוֹכָהּ – כל מה שבתוך הכוורת, וְהַבַּיִת – כל מה שבתוך הבית, הכל טָהוֹר, כיון שטומאה רצוצה שתחת הכוורת אינה מתפשטת לצדדים, ואינה בוקעת לתוך הכוורת, החוצצת ומצילה את מה שבתוכה, וכן אינה מתפשטת אל תוך הבית כיון שאין על גבה אויר טפח ונמצא שאין האויר של הטומאה מעורב עם האויר של הבית, וכן אם היתה הטומאה מעל הכוורת מחוץ לבית אינה מתפשטת אל תוך הבית ולא לתוך הכוורת, ולא לצדדים שמעל הכוורת. היתה הטומאה בַּבַּיִת, אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת, ואין הטומאה נכנסת לתוך הכוורת, שהיא כלי בפני עצמו שאינו מקבל טומאה ומציל את הכלים שבתוכו (ואף שיש בו נקבים בגודל טפח על טפח, הרי הם סתומים בקש, ומצילים את הכוורת שלא תכנס לתוכה הטומאה שבבית), ואף אינה נכנסת לחלל שתחת הכוורת כיון שאין בו גובה טפח ואינו מעורב עם האויר של הבית, וכן מה שמונח על גבי הכוורת מחוץ לבית אינו נטמא, שהרי אין הטומאה מתפשטת אל מחוץ לבית. היתה הטומאה בְּתוֹכָהּ – בתוך הכוורת, הַכֹּל טָמֵא, בין מה שבתוך הכוורת עצמה, בין מה שמעליה או מתחתיה, וכן כל מה שבבית, כיון שיש בכוורת נקבים בגודל טפח על טפח המוציאים את הטומאה ממנה אל הבית, ואף שהם פקוקים בקש, אין סתימה זו מועילה אלא לענין שלא תכנס טומאה מהבית לתוך הכוורת, אך אין סתימה זו מונעת מהטומאה שבתוך הכוורת מלצאת החוצה אל אויר הבית, ולכל מה שמונח על גבה או תחתיה.