מסכת בבא קמא, פרק ב, משנה ד

משנה ד: אֵיזֶה הוּא תָם, וְאֵיזֶה הוּא מוּעָד. מוּעָד, כֹּל שֶׁהֵעִידוּ בוֹ שְׁלשָׁה יָמִים. וְתָם, מִשֶּׁיַּחֲזוֹר בּוֹ שְׁלשָׁה יָמִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מוּעָד, שֶׁהֵעִידוּ בוֹ שָׁלשׁ פְּעָמִים. וְתָם, כֹּל שֶׁיְּהוּ הַתִּינוֹקוֹת מְמַשְׁמְשִׁין בּוֹ וְאֵינוֹ נוֹגֵחַ:

משנה ד: כפי שהתבאר לעיל, לגבי נזק של 'קרן' יש חילוק בין בעל חיים תם, המשלם חצי נזק, לבין בעל חיים מועד, המשלם נזק שלם. משנתנו מבארת מיהו תם ומיהו מועד:

שואלת המשנה, אֵיזֶה הוּא תָם (כלומר, פשוט שמי שלא נעשה מועד הרי הוא 'תם', וכוונת המשנה לבעל חיים שכבר היה מועד, כיצד חוזר ונעשה תם), וְאֵיזֶה הוּא מוּעָד. ומבארת, מוּעָד, כֹּל שֶׁהֵעִידוּ בוֹ שנגח שלש פעמים בשְׁלשָׁה יָמִים, ואחרי כל נגיחה התרו בבעליו שישמרנו. וְתָם, מִשֶּׁיַּחֲזוֹר בּוֹ שְׁלשָׁה יָמִים – שראה שלשה שוורים בשלשה ימים, ולא נגח בהם, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מוּעָד, שֶׁהֵעִידוּ בוֹ שָׁלשׁ פְּעָמִים, ואפילו ביום אחד. וְתָם, כֹּל שֶׁיְּהוּ הַתִּינוֹקוֹת מְמַשְׁמְשִׁין בּוֹ וְאֵינוֹ נוֹגֵחַ, ואפילו ביום אחד.