מסכת ביכורים, פרק א, משנה י
משנה י: וְאֵלּוּ מְבִיאִין וְקוֹרִין, מִן הָעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג, מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים, מִפֵּרוֹת שֶׁבֶּהָרִים, מִתְּמָרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים, וּמִזֵּיתֵי שֶׁמֶן, מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, שֶׁאֵינָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:
משנה י: משנתנו מבארת עתה את כל התנאים הנצרכים כדי שיוכל האדם להביא ביכורים ולקרוא עליהם פרשת ביכורים. וְאֵלּוּ מְבִיאִין וְקוֹרִין, המביא ביכוריו מִן הָעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג – בין שבועות לסוכות, מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים, מִפֵּרוֹת שֶׁבֶּהָרִים, שהם משובחים מפירות שבעמקים, מִתְּמָרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים, שהם משובחים מתמרים שבהרים, וּמִזֵּיתֵי שֶׁמֶן – מזיתים העושים שמן, ומביאים ביכורים אף מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, הגם שמקום זה אינו מכונה בתורה 'ארץ חלב ודבש', שכיון שנתנה הקדוש ברוך הוא לישראל, ניתן לקרוא ולומר 'האדמה אשר נתת לי'. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי חולק ואוֹמֵר, אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לפי שֶׁאֵינָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:
