מסכת ביצה, פסקי הלכות, פרק ב (ב) ופרק ג (א)
מו. במקום שיש חשש סכנת נפשות מחמת הדליקה, מותר לכבות את האש, בין בשבת ובין ביום טוב. אך משום הפסד ממון, אסור.
מז. נר הדולק ביום טוב, אסור ליטול ממנו שמן וכן אסור להרחיק את הפתילה מהשמן, כיון שהגורם לנר שיכבה מהר יותר, חייב משום מכבה.
מח. ערימת עצים הבוערת, מותר ליטול את העצים שעדיין לא אחזה בהם האש, ואין בכך משום איסור מכבה.
מט. אדם החולה בעיניו באופן שיש בכך חשש סכנה, מותר לו ליתן רפואה בעיניו בשבת או ביום טוב.
נ. אבל בחולי שאין בו חשש סכנה, וכן כשעושה כן רק כדי לחזק את הראייה, אסור לעשות כן על ידי ישראל, ומותר על ידי גוי, אף שהחולה עצמו מסייע לרפואה בכך שפותח וסוגר את עיניו כדי שתיכנס הרפואה לתוכן.
נא. איסור רפואה ביום טוב נוהג גם ביום טוב שני של ראש השנה, אבל ביום טוב שני של גלויות מותר להתרפא אפילו על ידי ישראל.
נב. מותר לאפות ביום טוב אפילו כמות גדולה של פת בבת אחת, אם הוא צריך לה.
נג. אסור לטאטא ביום טוב את הקרקע שבין המיטות שאכלו עליהם, מחשש שיבא להשוות גומות.
נד. אסור להניח בשמים על גבי הגחלים ביום טוב לריח טוב, בין אם עושה כן כדי להריח ובין אם עושה כן כדי שיהיה ריח טוב בבגדים, כיון שעובר בכך על מלאכת מבעיר שלא לצורך אוכל נפש. אבל מותר להניח פירות על גבי גחלים, כדי לתת בהם ריח טוב ולמתקן שיהיו ראויים יותר לאכילה.
נה. מותר להניח ביום טוב בשר או פירות על גבי גחלים להכשירם לאכילה, ואין בכך משום כיבוי.
נו. אין צולים עבור ליל פסח גדי של חולין כדרך צלייתו של קרבן הפסח, ואין אוכלים גדי כזה בפסח, מחשש שייראה האדם כמקריב או כאוכל קדשים בחוץ.
נז. אסור לסנן ביום טוב את החרדל מהסובין שבו, כיון שיש בכך משום מלאכת בורר. ואסור להמתיקו על ידי שמכבים בתוכו גחלת של עץ הנעשית פחם, שיש בכך איסור תורה, אך מותר לכבות בתוכו גחלת של מתכת, שאיסור כיבויה מדרבנן, והתירו זאת חכמים משום שמחת יום טוב.
נח. אסור לעשות גבינה ביום טוב, כיון שהיה יכול לעשות זאת מערב יום טוב.
נט. אסור לעשות ביום טוב קמטים לנוי בבגדי נשים, שזהו מעשה אומן.
ס. מותר לגרד את גוף הבהמה ביום טוב בין המגרדת של עץ ובין בשל ברזל, אף שהיא עושה בה חבורה, כיון שאין כוונתו לכך.
סא. אסור לאדם להניח לבהמתו לצאת לרשות הרבים בשבת או ביום טוב ברצועה שבין קרניה, לפי שאין זה תכשיט אלא משא, ועובר משום שביתת בהמתו.
סב. אסור לטחון פלפלים ביום טוב בריחיים המיוחדות לכך, משום עובדין דחול.
סג. ריחיים של פלפלין שהתפרקו, יש בהם שלשה חלקים שכל אחד מקבל טומאה מצד עצמו, החלק התחתון משום שהוא בית קיבול לפלפלים הטחונים, גם אם הוא עשוי עץ. החלק העליון, הטוחן את הפלפלים, עשוי מתכת ונטמא אף אם אין לו בית קיבול. והחלק האמצעי המסנן את התבלין, אף שאין לו בית קיבול ואינו מתכת, דינו ככלי ארוג.
סד. עגלת משחק של קטן, שהוא יושב עליה, אם הקטן טמא בטומאת זב הרי היא נטמאת כ'מדרס הזב', ואינה מוקצה בשבת, ומותר לגוררה בשבת על גבי הקרקע.
פסקי הלכות על פי הרי"ף – ביצה, פרק ג' (א)
א. אסור לצוד ביום טוב בעלי חיים לאכילה, כיון שהיה ניתן לעשות כן מערב יום טוב, ובעלי חיים אלו מוקצה הם, ואסור לתת להם מזונות לאכילה.
ב. מותר ליטול ביום טוב בעלי חיים שניצודו מערב יום טוב והונחו בביבר, ואינם מחוסרים עתה צידה, והיינו שניתן לתופסם בתוך הביבר בידים, ללא כלי צידה. ובעלי חיים אלו אינם מוקצה, ומותר להאכילם ביום טוב.
ג. בעלי חיים שניצודו ביום טוב, גם אם ניצודו על ידי מצודה שהונחה מבעוד יום, או על ידי גוי, מוקצה הם ביום טוב, ואסורים באכילה. ואפילו אם יש ספק אם ניצודו מערב יום טוב או ביום טוב עצמו, אסורים מספק.
(ספר יוחסין)
