מסכת ביצה, פסקי הלכות, פרק ג (ב)
פסקי הלכות על פי הרי"ף – ביצה, פרק ג (ב)
[פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף, במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים לענין הלכה, ואין לסמוך על הדברים למעשה]
ד. גוי שהביא דבר מאכל כמתנה לישראל ביום טוב, אם אין חשש שתלשו הגוי ביום טוב עצמו, מותר לטלטלו ולאוכלו. אך אם יש חשש שנעשה בו איסור, הרי הוא מוקצה ביום טוב, ואף במוצאי יום טוב אסור לאוכלו עד שיעבור זמן הראוי לעשיית אותה מלאכה.
ה. אם הביא הגוי את המאכל מחוץ לתחום, אסור הוא רק לאותו יהודי שעבורו הובאה המתנה, אך מותר הוא באכילה ליהודים אחרים ואינו מוקצה אף לאותו אדם.
ו. גוי שצד בעל חיים עבור יהודי ביום טוב ראשון, מותר לשוחטו ולאוכלו ביום טוב שני.
ז. עפרים קטנים שאינם יכולים לרוץ מהר, הרי הם כניצודים ועומדים ומותר ליטלם ביום טוב לאכילה. ואם הם נמצאים סמוך לעיר במקום שבני אדם רואים אותם, ודעתם עליהם מערב יום טוב לאוכלם ביום טוב, אין צורך לזמנם בפירוש. אך אם הם רחוקים מהעיר, יש צורך לזמנם בפירוש.
ח. אסור לשחוט בהמה ביום טוב כשאין לו צורך באכילתה בו ביום, אמנם אם היא מסוכנת ואם לא ישחטנה מיד יתכן שתמות ויפסידנה, די בכך שיהיה לו זמן לאכול ממנה ביום טוב עצמו כזית בשר צלוי, אף שאינו אוכלו בפועל.
ט. בכור של בהמה שנפל בו מום ביום טוב עצמו, מוקצה הוא, שהרי בכניסת יום טוב לא חשב האדם לשוחטו, ולכן גם אם הוא מסוכן אסור לשוחטו. ואם נפל בו מום מערב יום טוב, אסור לבדוק את המום שבו ביום טוב עצמו, אך אם בדקו המומחה בערב יום טוב מותר לו לברר ביום טוב כיצד אירע המום, ואם לא נעשה בכוונה להתירו.
י. השוחט בהמה בשדה, לא יביאנה ביום טוב על ידי בני אדם הנושאים אותה במוט, כיון שיש בכך זלזול בכבוד יום טוב. אלא מביא אותה בידים, כשהיא מחולקת לאיברים.
יא. אף שמותר לטלטל ביום טוב, מכל מקום לא יצא הסומא במקלו, ולא הרועה בתרמילו, כיון שזו דרך הנהגה של חול.
יב. אין לישא אדם על גבי כסא ביום טוב, כיון שזו דרך חול, אלא אם כן הוא אדם שרבים צריכים לו.
יג. כשם שאסור להטיל מום בידים בבכור בהמה, כך אסור לגרום לו למום, כגון להניח מאכל על אוזן הבכור, כדי שיבא כלב ויטלנו, ויעשה מום באוזן הבכור.
יד. בהמת קדשים שהיתה מסוכנת מערב יום טוב, ומתה ביום טוב, הרי היא מוקצה ביום טוב עצמו, ואסור אפילו להאכילה לכלבים. וכן חלה שנטמאה ביום טוב, מוקצה היא, ואסורה בטלטול.
טו. בהמת חולין שהיתה מסוכנת מערב יום טוב, ומתה ביום טוב, מותר להאכיל לכלבים.
טז. אסור לכמה בני אדם לקנות ביחד בהמה ביום טוב כדי לשוחטה ולחלוק בבשרה בו ביום, אלא אם קבעו את מחירה לפני יום טוב. אם לא עשו כן מערב יום טוב, מעמידים שתי בהמות שוות, ונוטלים את האחת ושוחטים וחולקים בה, ולמחרת אומדים את שווייה לפי שווי הבהמה הדומה לה, שלא נשחטה, ונותנים את דמיה לטבח.
יז. אם לא עשו כן מערב יום טוב, מעמידים שתי בהמות שוות, ונוטלים את האחת ושוחטים וחולקים בה, ולמחרת אומדים את שווייה לפי שווי הבהמה הדומה לה, שלא נשחטה.
יח. מאזניים התלויות ובאחת הכפות יש משקולות, אסור ביום טוב להניח בכף השניה שום דבר, גם אם אין כוונתו כלל לשקילה, אלא לשמור את הדבר מן העכברים.
יט. אין קוצבים מחיר לבהמה ביום טוב, אלא מעמידים שתי בהמות שוות זו כנגד זו, ונוטל את האחת, ולאחר יום טוב אומדים את שווייה לפי הבהמה הנותרת.
כ. לא יאמר אדם לחבירו ביום טוב הריני שותף עמך בבשר זה במחיר מסוים, אלא ישתתף עמו לפי כמות הבשר, למחצה לשליש או לרביע, ואחרי יום טוב יעשה עמו חשבון כמה עליו לשלם.
כא. כשם שאסור לשקול ביום טוב במאזניים, כך אסור לטבח אומן לאמוד בידו את משקל הבשר, וכן אסור לשקול את הבשר בכלי מיוחד שיש בו מים, ולפי גובה המים ידוע מה משקל הבשר.
כב. אסור לעשות נקב בחתיכת בשר על ידי כלי, כדי שיהא נח ליטלה ביד, כיון שנראה כעושה כלי ביום טוב, אך מותר לעשות כן ביד.
כג. מותר לחתוך בשר בצורה מסוימת, כדי שיהא בכך סימן לכשרותו ויוכל האדם לשולחו על ידי גוי, ללא חשש שיחליפנו.
כד. אסור להשחיז סכין ביום טוב, אך מותר לחדדה על גבי סכין אחרת.
כה. אם לא היה יכול לחדד את הסכין מערב יום טוב כגון שנפגמה ביום טוב עצמו], מותר להשחיזה ביום טוב, אך אין מורים הלכה זו ברבים.כו. סכין שנתקהה חודה, אך עדיין היא ראויה לחתוך על ידי הדחק, מותר לחדדה ביום טוב בדרך שינוי, כגון על גבי אבן ריחיים וכדומה. אבל אם כבר אינה חותכת כלל, אסור לחדדה ביום טוב.
(ספר יוחסין)
