מסכת בכורות, פרק ו, משנה ה

משנה ה: נִפְגַּם הַזּוֹבָן, אוֹ עֶרְיָה שֶׁל נְקֵבָּה בַּמֻּקְדָּשִׁים, נִפְגַּם הַזָּנָב מִן הָעֶצֶם, אֲבָל לֹא מִן הַפֶּרֶק, אוֹ שֶׁהָיָה רֹאשׁ הַזָּנָב מַפְצִיל עֶצֶם, אוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּשָׂר בֵּין חֻלְיָא לְחֻלְיָא מְלֹא אֶצְבַּע:

משנה ה: נִפְגַּם הַזּוֹבָן – הנרתיק שהגיד של הבהמה מוסתר בו, אוֹ עֶרְיָה [-בית הערוה] שֶׁל נְקֵבָה בחלק הנראה מבחוץ, בַּמֻּקְדָּשִׁים – בקרבנות [אבל בבכור לא שייך דין זה, שהרי בכור נוהג רק בזכר ולא בנקבה], נִפְגַּם הַזָּנָב מִן הָעֶצֶם – נחסר קצת מהזנב באמצע העצם שבאחת מחוליותיו, אֲבָל לֹא מִן הַפֶּרֶק – לא בין עצם לעצם, שבמקום זה חוזר הזנב ומבריא, אוֹ שֶׁהָיָה רֹאשׁ הַזָּנָב מַפְצִיל עֶצֶם – התפצל הזנב לשני חלקים, ובכל חלק יש עצם, ונראה כשני זנבות, אוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּשָׂר בֵּין חֻלְיָא לְחֻלְיָא של הזנב כמְלֹא אֶצְבַּע – אגודל, כלומר, שחוליות הזנב רחוקות זו מזו בשיעור רוחב אגודל.