פרק ב, משנה א: הָיָה קוֹרֵא בַתּוֹרָה, וְהִגִּיעַ זְמַן הַמִּקְרָא, אִם כִּוֵּן לִבּוֹ, יָצָא. וְאִם לָאו, לֹא יָצָא. בַּפְּרָקִים שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וּמֵשִׁיב, וּבָאֶמְצַע שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה וּמֵשִׁיב, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בָּאֶמְצַע שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה, וּמֵשִׁיב מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, בַּפְּרָקִים שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם:

פרק ב, משנה א: משנתנו מבארת שכדי לקיים מצוות קריאת שמע יש צורך לכוון לצאת ידי חובתה, ותבאר עוד את דיני ההפסקה באמצע קריאת שמע וברכותיה: אדם שהָיָה קוֹרֵא בַּתּוֹרָה פרשת קריאת שמע, וְהִגִּיעַ זְמַן הַמִּקְרָא – זמן קריאת שמע, אִם כִּוֵּן לִבּוֹ לקיים בכך מצוות קריאת שמע, יָצָא ידי חובה, וְאִם לָאו – אם לא כיון ליבו לכך, לֹא יָצָא.

בַּפְּרָקִים – בין פרק לפרק של קריאת שמע וברכותיה [ובמשנה הבאה יבואר היכן הם אותם פרקים], שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד – רשאי לשאול בשלום אדם שראוי לכבדו ולהקדים לו שלום, כגון אביו או רבו, וּמֵשִׁיב – אם אותו אדם שאל בשלומו, משיב לו. וּבְאֶמְצַע פרקי קריאת שמע, אינו רשאי לשאול ולהשיב מפני הכבוד, אך שׁוֹאֵל הוא מִפְּנֵי הַיִּרְאָה – שואל בשלום אדם שהוא ירא ממנו שיזיקנו, וּמֵשִׁיב לו שלום, אם שאל בשלומו, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה חולק ואוֹמֵר, בָּאֶמְצַע, שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה, וכל שכן שמשיב, וּמֵשִׁיב מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, אם שאלו בשלומו, אך אינו מקדים לשאול שלום מפני הכבוד. ובַפְּרָקִים – בין פרק לפרק, שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, וכל שכן מפני היראה, וְאף מֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם שהקדים לו שלום, ולא רק מפני הכבוד או היראה.