מסכת זבחים, פרק ה, משנה ד

משנה ד: הָעוֹלָה, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, שְׁחִיטָתָהּ בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וּטְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ וְכָלִיל לָאִשִּׁים:

משנה ד: הָעוֹלָה, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים (והוצרך התנא להשמיע זאת, כיון רק לגבי חטאת ואשם נאמר בתורה בפירוש לשון 'קדש קדשים', ואילו לגבי עולה לא נאמר כן), והרי היא נפסלת אם יצאה מחוץ לקלעים במשכן או מחוץ לחומת העזרה בבית המקדש, ויש בבשרה איסור מעילה. שְׁחִיטָתָהּ בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, כלומר, שכל נתינה היא על קרן זוית של המזבח, ונותן פעם אחת בקרן מזרחית צפונית, הרי זו נתינה אחת שיש בה שני צדדים של המזבח, ואחר כך בקרן מערבית דרומית, ונמצאו שתי נתינות אלו על ארבע צדדי המזבח. וּטְעוּנָה הֶפְשֵׁט של העור, וְנִתּוּחַ הקרבן לנתחים, שנאמר (ויקרא א ו) 'וְהִפְשִׁיט אֶת הָעֹלָה וְנִתַּח אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ', וְכָלִיל לָאִשִּׁים – כולה נשרפת על גבי האש.