משנה ד: כָּל הַקֳדָשִׁים שֶׁאֵרַע בָּהֶם פְּסוּל קֹדֶם לְהֶפְשֵׁטָן, אֵין עוֹרוֹתֵיהֶם לַכֹּהֲנִים. לְאַחַר הֶפְשֵׁטָן, עוֹרוֹתֵיהֶם לַכֹּהֲנִים. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים, מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי עוֹר יוֹצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מִדְּבָרָיו לָמַדְנוּ, שֶׁהַמַּפְשִׁיט אֶת הַבְּכוֹר וְנִמְצָא טְרֵפָה, שֶׁיֵּאוֹתוּ הַכֹּהֲנִים בְּעוֹרוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לֹא רָאִינוּ רְאָיָה, אֶלָּא יוֹצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה:

משנה ד: כָּל הַקֳדָשִׁים שֶׁאֵרַע בָּהֶם פְּסוּל קֹדֶם לְהֶפְשֵׁטָן, שדינם להישרף, אֵין עוֹרוֹתֵיהֶם לַכֹּהֲנִים, אלא נשרפים הקרבנות עם עורותיהם. אך אם אירע בהם פסול לְאַחַר הֶפְשֵׁטָן, עוֹרוֹתֵיהֶם לַכֹּהֲנִים. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים, מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי עוֹר, שהופשט, שיוֹצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה, כלומר, אם לאחר שהופשט העור התגלה שהיתה הבהמה טריפה באבריה הפנימיים, ופסולה לקרבן, אין שורפים את העור בפני עצמו, ואף על פי שהתברר למפרע שהיה הפסול קודם הפשטת העור, כיון שלא היה הפסול ניכר, הרי זה כאילו נפסל הקרבן לאחר ההפשט, ועורו לכהנים. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מִדְּבָרָיו של רבי חנינא סגן הכהנים לָמַדְנוּ, שֶׁהַמַּפְשִׁיט אֶת הַבְּכוֹר לאחר שחיטתו, וְנִמְצָא טְרֵפָה, שֶׁיֵּאוֹתוּ [-שישתמשו ויהנו] הַכֹּהֲנִים בְּעוֹרוֹ, וכוונת רבי עקיבא להוסיף בזה, שאפילו בכור, שלאחר שנפל בו מום נשחט הוא בכל מקום, ואם היה מת מעצמו היה דינו להיקבר עם עורו, מכל מקום אם רק לאחר שנשחט נמצא טריפה, התירה שחיטתו את עורו לכהנים, כפי שמתירה זריקת הדם את הקרבן במקדש. וַחֲכָמִים חולקים על דברי רבי חנינא סגן הכהנים ואוֹמְרִים, אֵין 'לֹא רָאִינוּ' רְאָיָה, כלומר, מה שאמר רבי חנינא סגן הכהנים שלא ראה שעושים כן, אין זו ראיה שכך ההלכה, כיון שיתכן שלא אירע בזמנו שנמצא הקרבן טריפה לאחר הפשטת העור, או שאירע כן ושרפוהו אך הוא לא ראה זאת, אֶלָּא דינו של העור באופן זה הוא כדינו של העור שנמצא פסולו לפני הפשטתו, שיוֹצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה: