משנה ב: טָמֵא שֶׁאָכַל, בֵּין קֹדֶשׁ טָמֵא וּבֵין קֹדֶשׁ טָהוֹר, חַיָּב. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, טָמֵא שֶׁאָכַל טָהוֹר, חַיָּב. וְטָמֵא שֶׁאָכַל טָמֵא, פָּטוּר, שֶׁלֹּא אָכַל אֶלָּא דָבָר טָמֵא. אָמְרוּ לוֹ, אַף טָמֵא שֶׁאָכַל טָהוֹר, כֵּיוָן שֶׁנָּגַע בּוֹ, טִמְּאָהוּ. וְטָהוֹר שֶׁאָכַל טָמֵא, פָּטוּר, שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל טֻמְאַת הַגּוּף:

משנה ב: להבנת משנתנו יש להקדים שיש שני איסורים בטומאת הקדשים, א. טמא שאוכל קודש חייב כרת, שנאמר (ויקרא ז כ) 'וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַה' וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ'. ב. טהור שאוכל בשר טמא, אינו חייב כרת, אך עובר הוא באיסור לא תעשה, שנאמר (ויקרא ז יט) 'וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל'. עוד יש להקדים, שיש כלל באיסורי תורה ש'אין איסור חל על איסור', כלומר, דבר שכבר נאסר מחמת איסור תורה אחד, אין יכול לחול עליו איסור נוסף, מלבד אופנים מסוימים, וכמו שיבואר להלן: אדם טָמֵא שֶׁאָכַל בשר קרבן, בֵּין אם היה זה קֹדֶשׁ טָמֵא וּבֵין אם היה זה קֹדֶשׁ טָהוֹר, חַיָּב כרת, ובאופן שתחילה נטמא האדם ואחר כך נטמא בשר הקרבן, פשוט הדבר, כיון שתחילה חל האיסור על האדם לאכול בשר קרבן, וזהו איסור שיש בו כרת. אמנם אפילו באופן שתחילה נטמא הבשר ואחר כך נטמא האדם, סוברים חכמים שבאופן זה חל איסור על איסור, כיון שהאיסור שחל על האדם הטמא כולל בתוכו גם איסור אכילת קרבן טהור, וכאשר האיסור החדש חל על דבר מסוים, חל הוא גם על דברים שכבר נאסרו, כמו בשר קרבן טמא, ולכן אדם טמא האוכל בשר קרבן טמא, חייב כרת. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי חולק ואוֹמֵר, טָמֵא שֶׁאָכַל טָהוֹר, חַיָּב כרת. וְטָמֵא שֶׁאָכַל טָמֵא, באופן שתחילה נטמא הבשר ואחר כך נטמא האדם, פָּטוּר מכרת, כיון שאין איסור חל על איסור כלל, ואפילו באופן שהאיסור החדש [של טומאת האדם] כולל בתוכו איסור חדש [אכילת בשר קרבן טהור], מכל מקום אין איסור זה חל על אכילת בשר קרבן טמא, שכבר היה אסור עליו, לפי שֶׁלֹּא אָכַל אדם זה אֶלָּא דָבָר שכבר היה טָמֵא. אמנם חכמים לא ידעו שטעמו של רבי יוסי הגלילי הוא כיון שאיסור חל על איסור, אלא היו סבורים שטעמו הוא מחמת שהבשר כבר טמא, ולכן אָמְרוּ לוֹ חכמים, הרי אַף טָמֵא שֶׁאָכַל בשר קרבן טָהוֹר, כֵּיוָן שֶׁנָּגַע בּוֹ, טִמְּאָהוּ, ואף על פי כן חייבה אותו התורה כרת.

וְאדם טָהוֹר שֶׁאָכַל בשר קרבן טָמֵא, פָּטוּר מכרת, ועובר רק באיסור לא תעשה, שֶׁאֵינוֹ חַיָּב כרת אֶלָּא עַל טֻמְאַת הַגּוּף: