מסכת חלה, פרק א, משנה ח
משנה ח: עִסַּת הַכְּלָבִים, בִּזְמַן שֶׁהָרוֹעִים אוֹכְלִין מִמֶּנָּה, חַיֶּבֶת בַּחַלָּה, וּמְעָרְבִין בָּהּ, וּמִשְׁתַּתְּפִין בָּהּ, וּמְבָרְכִין עָלֶיהָ, וּמְזַמְּנִין עָלֶיהָ, וְנַעֲשֵׂית בְּיוֹם טוֹב, וְיוֹצֵא בָהּ אָדָם יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח. אִם אֵין הָרוֹעִים אוֹכְלִין מִמֶּנָּה, אֵינָהּ חַיֶּבֶת בַּחַלָּה, וְאֵין מְעָרְבִין בָּהּ, וְאֵין מִשְׁתַּתְּפִין בָּהּ, וְאֵין מְבָרְכִין עָלֶיהָ, וְאֵין מְזַמְּנִין עָלֶיהָ, וְאֵינָהּ נַעֲשֵׂית בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין אָדָם יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, מִטַּמְּאָה טֻמְאַת אֳכָלִין:
משנה ח: עִסַּת הַכְּלָבִים, הנעשית מקמח ומורסן רב, בִּזְמַן שֶׁגם הָרוֹעִים אוֹכְלִין מִמֶּנָּה, שזהו סימן לכך שמעורב בה קמח רב, וכיון שהיא ראויה לרועים הרי היא קרויה לחם וחַיֶּבֶת בַּחַלָּה, וּמְעָרְבִין בָּהּ עירובי חצרות להתיר לטלטל מהבתים לחצר), וּמִשְׁתַּתְּפִין בָּהּ שיתופי מבואות להתיר טלטול מהחצרות למבוי), וּמְבָרְכִין עָלֶיהָ ברכת המוציא, וּמְזַמְּנִין עָלֶיהָ, אם אכלו שלשה כאחד, וְנַעֲשֵׂית – מותר לאפות אותה בְּיוֹם טוֹב, שהרי היא ראויה למאכל הרועים, וְאם עשאה מצה יוֹצֵא בָהּ אָדָם יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח. אבל אִם אֵין הָרוֹעִים אוֹכְלִין מִמֶּנָּה, ועשויה היא לכלבים בלבד, אֵינָהּ חַיֶּבֶת בַּחַלָּה, כיון שנאמר 'ראשית עריסותיכם', למעט עיסה של בעלי חיים, וְאֵין מְעָרְבִין בָּהּ, וְאֵין מִשְׁתַּתְּפִין בָּהּ, וְאֵין מְבָרְכִין עָלֶיהָ, וְאֵין מְזַמְּנִין עָלֶיהָ, וְאֵינָהּ נַעֲשֵׂית בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין אָדָם יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, מִטַּמְּאָה טֻמְאַת אֳכָלִין, כיון שאף עיסה שאין הרועים אוכלים ממנה ראויה היא לאדם על ידי הדחק, עד שתיפסל מלאכול לכלב.
