מסכת חלה, פרק ג, משנה א
פרק ג, משנה א: אוֹכְלִין עֲרַאי מִן הָעִסָּה, עַד שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל בַּחִטִּים וְתִטַּמְטֵם בַּשְּׂעוֹרִים. גִּלְגְּלָהּ בַּחִטִּים וְטִמְטְמָהּ בַּשְּׂעוֹרִים, הָאוֹכֵל מִמֶּנָּה חַיָּב מִיתָה. כֵּיוָן שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת אֶת הַמַּיִם, מַגְבַּהַת חַלָּתָהּ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם חֲמִשָּׁה רִבְעֵי קֶמַח:
פרק ג, משנה א: כפי שהתבאר לעיל, חיוב הפרשת חלה חל רק בזמן שנעשית עיסה, ולכן אוֹכְלִין עֲרַאי מִן הָעִסָּה, ללא הפרשת חלה, עַד שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל בַּחִטִּים – אם זו עיסה של חטים עד שילושו אותה היטב, וְתִטַּמְטֵם בַּשְּׂעוֹרִים – ואם היתה זו עיסה של שעורים עד שתהיה דבוקה ומחוברת קצת, לפי שעיסה של שעורים מתפוררת ואינה נדבקת היטב, ולכן די בכך שתהיה דבוקה קצת. גִּלְגְּלָהּ בַּחִטִּים, וְטִמְטְמָהּ בַּשְּׂעוֹרִים, ולא הפריש ממנה חלה, הָאוֹכֵל מִמֶּנָּה חַיָּב מִיתָה.
כֵּיוָן שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת אֶת הַמַּיִם לקמח, מיד מַגְבַּהַת חַלָּתָהּ, ותקנת חכמים היא זו, למהר את הפרשת החלה, שמא בינתיים תיטמא העיסה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם חֲמִשָּׁה רִבְעֵי קֶמַח שעדיין לא התערבו היטב במים, שאם כן עדיין לא חלה עליהם חובת הפרשת חלה, וכיון שיש בהם בפני עצמם שיעור המחייב נמצא שכאשר יתערבו בקמח יתחייבו בחלה, ויהיה האדם סבור שהכל מותר מחמת הפרשתו, כשלפי האמת חלק זה של העיסה עדיין לא נפטר מחיוב חלה.
