מסכת חלה, פרק ד, משנה א
פרק ד, משנה א: שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁעָשׂוּ שְׁנֵי קַבִּין, וְנָגְעוּ זֶה בָזֶה, אֲפִלּוּ הֵם מִמִּין אֶחָד, פְּטוּרִים. וּבִזְמַן שֶׁהֵם שֶׁל אִשָּׁה אַחַת, מִין בְּמִינוֹ, חַיָּב. וְשֶׁלֹּא בְמִינוֹ, פָּטוּר:
פרק ד, משנה א: שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁעָשׂוּ שתי עיסות של שְׁנֵי קַבִּין, כל עיסה של קב אחת (ומשנתנו סוברת כבית הלל, ששיעור חיוב חלה הוא בקביים), וְנמצא שבכל עיסה אין שיעור חלה, אך נָגְעוּ שתי העיסות זֶה בָזֶה, אֲפִלּוּ הֵם מִמִּין אֶחָד, מכל מקום פְּטוּרִים מחלה, כיון שהן מקפידות על כך שכל עיסה תשאר בפני עצמה, ואין נגיעתן מחשיבה את שתיהן כעיסה אחת הפטורה מחלה (ואפילו אם לשו עיסה אחת של שני קבים השייכת להם בשותפות, ועתידות הן לחלק קב לזו וקב לזו, כל העיסה פטורה מחלה). וּבִזְמַן שֶׁהֵם (-שתי העיסות) שֶׁל אִשָּׁה אַחַת, והן מִין בְּמִינוֹ, כגון ששתי העיסות של חיטים, או ששתיהן של שעורים, שאין האשה מקפידה שלא תתערבנה העיסות, ונשכו העיסות זו מזו, או שהצטרפו בסל אחד, חַיָּב. וְשֶׁלֹּא בְמִינוֹ, כגון עיסה אחת של חטים והשניה של שעורים, שמקפידה האשה שלא תתערבנה העיסות, פָּטוּר:
