משנה ו: הִזָּה עַל טָהֳרוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים, וּשְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, וְשֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִי. אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְעָרְבִין בָּאַמָּה וְיוֹצְאִין לְנַחַל קִדְרוֹן, וְנִמְכָּרִין לַגַּנָּנִין לְזֶבֶל, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן:

לאחר שהזה על ארבע הקרנות של מזבח הזהב, המשיך והִזָּה עַל טָהֳרוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ – על המקום המגולה שבראש מזבח הזהב, שהיה מפנה את הגחלים אילך ואילך ומזה על הזהב המגולה שבו שֶׁבַע פְּעָמִים, שנאמר 'והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים'. וּשְׁיָרֵי הַדָּם – מה שנשאר במיזרק מדם זה של הפר והשעיר הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, מוסיפה המשנה בדרך אגב ואומרת, וְשיירי הדם שֶׁל חטאות שדמם ניתן על מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִי של המזבח. אֵלּוּ וָאֵלּוּ – שיירי דם חטאות הניתנות על מזבח החיצון, ושיירי דם זה של הפר והשעיר הניתן על מזבח הזהב, ששייריהן נשפכים על היסוד של המזבח החיצון, מִתְעָרְבִין בָּאַמָּה – היו הדמים מתערבים באמת המים העוברת בעזרה, וְיוֹצְאִין משם לְנַחַל קִדְרוֹן הזורם ליד ירושלים, וְנִמְכָּרִין לַגַּנָּנִין – לבעלי גינות, לְזֶבֶל – להשתמש בהם כזבל לגינותיהם, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן – ועוברים בכך על איסור מעילה, כיון שאסור ליהנות מהם בלי לשלם דמים להקדש.