מסכת כלאים, פרק ב, משנה ו
משנה ו: הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת שָׂדֵהוּ מֵשָׁר מֵשָׁר מִכָּל מִין, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁלֹשָׁה תְלָמִים שֶׁל פָּתִיחַ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְלֹא הָעֹל הַשָּׁרוֹנִי. וּקְרוֹבִין דִּבְרֵי אֵלּוּ לִהְיוֹת כְּדִבְרֵי אֵלּוּ:
משנה ו: הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת שָׂדֵהוּ מֵשָׁר מֵשָׁר – ערוגות ערוגות מִכָּל מִין של זרעים, כל ערוגה ממין אחר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מניח בין ערוגה לערוגה שְׁלֹשָׁה תְלָמִים שֶׁל פָּתִיחַ – של מחרישה שהם שתי אמות אורך על שתי אמות רוחב (וזהו השיעור של תחילת הרווח שבין הערוגות, ואם אחר כך מצטמצם הרווח אפילו לשיעור כל שהוא, אין בכך כלום, כיון שעל ידי הרווח שבתחילת הערוגות ניכר שלא נזרעו בעירבוביא). וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, צריך להשאיר רווח כמְלֹא הָעֹל הַשָּׁרוֹנִי – רוחב העול שחורשים בו בשרון, שהוא מקום מישור, והוא רחב מהעול שחורשים בו בהרים, וּקְרוֹבִין דִּבְרֵי אֵלּוּ לִהְיוֹת כְּדִבְרֵי אֵלּוּ.
