מסכת כלים, פרק א, משנה ד

שנה ד: לְמַעְלָה מִן הַזָּב, זָבָה, שֶׁהִיא מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ. לְמַעְלָה מִן הַזָּבָה, מְצֹרָע, שֶׁהוּא מְטַמֵּא בְּבִיאָה. לְמַעְלָה מִן הַמְּצֹרָע, עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה, שֶׁהוּא מְטַמֵּא טֻמְאַת שִׁבְעָה. חָמוּר מִכֻּלָּם, הַמֵּת, שֶׁהוּא מְטַמֵּא בְאֹהֶל, מַה שֶּׁאֵין כֻּלָּם מְטַמְּאִין:

משנה ד: משנתנו מביאה דרגות טומאה נוספות וחמורות יותר, לְמַעְלָה מִן טומאת הַזָּב שהובאה במשנה הקודמת, היא טומאת הזָבָה, שֶׁהִיא מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ להיות אב הטומאה שבעה ימים, מה שאין כן זב שבעל אשה, שאינו מטמא אותה יותר מכפי שהיתה נטמאת בנגיעה בלבד, שהיא טמאה רק עד הערב.

לְמַעְלָה מִן טומאת הַזָּבָה היא טומאת המְצֹרָע, שֶׁהוּא מְטַמֵּא בְּבִיאָה אל הבית את כל האנשים והכלים שבבית, ואף שלא נגע בהם (אמנם אין זה דומה לטומאת אהל של מת, שהיא חמורה יותר וכפי שיבואר בסיום המשנה, כיון שאדם טהור הנכנס לבית המצורע אינו נטמא עד שיכנס כולו, ואילו באהל המת נטמא האדם אפילו אם רק הושיט את ידו).

לְמַעְלָה מִן טומאת הַמְּצֹרָע, טומאת עֶצֶם מהמת כַּשְּׂעֹרָה, שֶׁהוּא מְטַמֵּא את הנוגע בו טֻמְאַת שִׁבְעָה ימים (ואמנם קלה טומאת עצם כשעורה מטומאת המצורע לענין זה שעצם כשעורה אינה מטמאת באהל כלל, ואילו מצורע את הנכנס כולו לאהלו).

חָמוּר מִכֻּלָּם, הַמֵּת, בכך שֶׁהוּא מְטַמֵּא בְאֹהֶל, מַה שֶּׁאֵין כֻּלָּם מְטַמְּאִין (ואמנם לענין דברים אחרים קלה טומאת המת מטומאות אחרות, שאינו מטמא במשכב ומרכב ובאבן מסמא, אך לענין זה טומאתו חמורה מכולם, שהוא מטמא באהל).