מסכת כלים, פרק ג, משנה ב

משנה ב: חָבִית, שִׁעוּרָהּ בִּגְרוֹגָרוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בֶּאֱגוֹזִים. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, בְּזֵיתִים. הַלְּפָס וְהַקְּדֵרָה, שִׁעוּרָן בְּזֵיתִים. הַפַּךְ וְהַטְּפִי, שִׁעוּרָן בְּשָׁמֶן. וְהַצַּרְצוּר, שִׁעוּרוֹ בְמָיִם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלָשְׁתָּן בְּזֵרְעוֹנִין. נֵר, שִׁעוּרוֹ בְשָׁמֶן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בִּפְרוּטָה קְטַנָּה. נֵר שֶׁנִּטַּל פִּיו, טָהוֹר. וְשֶׁל אֲדָמָה שֶׁהֻסַּק פִּיו בַּפְּתִילָה, טָהוֹר:

משנה ב: חָבִית של חרס, שִׁעוּרָהּ – שיעור שבירתה כדי שלא תקבל טומאה, בִּגְרוֹגָרוֹת – אם ניקבה בשיעור שגרוגרות יוצאים דרך אותו הנקב, כיון שרוב השימוש של חבית היא לגרוגרות, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי יְהוּדָה חולק ואוֹמֵר, שיעורה בֶּאֱגוֹזִים, שזהו נקב גדול יותר, כיון שלפעמים משתמשים בחביות גם לאגוזים, ולכן יש להחמיר ולומר שהחבית מקבלת טומאה עד שיהא הנקב גדול בשיעור שיוצאים ממנו אפילו אגוזים. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, שיעור נקב החבית הוא בְּזֵיתִים, שזהו נקב קטן משל גרוגרות ומשל אגוזים, וכפי שיטתו לעיל (משנה א') שכל כלי חרס העשוי לאוכלים, שיעורו בזיתים.

הַלְּפָס (-מין קדירה) וְהַקְּדֵרָה, אף שהם משמשים גם למאכל וגם למשקה, שהרי אין דרך לבשל ללא מים, מחמירים בהם ושִׁעוּרָן בְּזֵיתִים, ולכן אף אם ניקב הכלי בשיעור שמשקים נכנסים לכלי, ואינו ראוי לבישול, מכל מקום מקבל טומאה עד שיהא הנקב כשיעור הוצאת זיתים.

הַפַּךְ וְהַטְּפִי, שהם מיני כלים המיוחדים רק לשמן (אלא שפיו של הפך גדול יותר, ופיו של הטפי צר ומכונה 'טפי' כיון שהשמן יוצא ממנו טיפות טיפות), שִׁעוּרָן בְּשָׁמֶן – נטהרים כאשר הנקב שבהם גדול דיו שאם יכניסו את הכלי לתוך שמן יכנס השמן דרך הנקב לתוך הכלי. וְהַצַּרְצוּר – כלי חרס שפיו עשוי כמין רשת, שיש בו נקבים מרובים, כדי שלא יפול לתוך המים דבר לכלוך, שִׁעוּרוֹ בְמָיִם – אם ניקב הכלי בשיעור שאם יניחוהו בתוך מים יכנסו המים לתוך הכלי, אינו מקבל טומאה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלָשְׁתָּן – הפך, הטפי והצרצור, שיעורם להטהר הוא בְּנקב המוציא זֵרְעוֹנִין, כגון אפונים, כיון שלפעמים משתמשים בכלים אלו לזרעונים, ולכן מחמירים בהם שכל זמן שלא ניקבו בשיעור זה, הרי הם מקבלים טומאה.

נֵר, שִׁעוּרוֹ להטהר, בְשָׁמֶן – בנקב כזה ששמן נכנס דרכו לתוך הנר, כיון שסתם שימושו של נר הוא לשמן, כדי להדליק בו את הפתילה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, שיעור טהרתו בְּנקב כזה שיוצאת ממנו פְרוּטָה קְטַנָּה, כיון שלפעמים משתמשים בו להניח בו פרוטות. נֵר שֶׁנִּטַּל פִּיו – נחתך הקצה שבו נותנים את הפתילה, טָהוֹר, שהרי אי אפשר להשתמש בנר ללא מקום הפתילה, והתבטל ממנו שם 'נר'. וְנר שֶׁל אֲדָמָה, כלומר, העשוי מאדמה שעושים ממנה כלי חרס, אך עדיין לא הוסק בכבשן ולא נעשה לחרס, שֶׁהֻסַּק רק פִּיו בַּפְּתִילָה הדולקת, אין הדלקת הפתילה בו נחשבת כהסקה בכבשן, ועדיין הוא טָהוֹר, שאינו מקבל טומאה.