משנה ט: הָאַמָּה שֶׁאָמְרוּ, בָּאַמָּה הַבֵּינוֹנִית. וּשְׁתֵּי אַמּוֹת הָיָה בְשׁוּשַׁן הַבִּירָה, אַחַת עַל קֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית וְאַחַת עַל קֶרֶן מִזְרָחִית דְּרוֹמִית. שֶׁעַל קֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית הָיְתָה יְתֵרָה עַל שֶׁל משֶׁה חֲצִי אֶצְבַּע. שֶׁעַל קֶרֶן מִזְרָחִית דְּרוֹמִית הָיְתָה יְתֵרָה עָלֶיהָ חֲצִי אֶצְבַּע, נִמְצֵאת יְתֵרָה עַל שֶׁל משֶׁה אֶצְבָּע. וְלָמָּה אָמְרוּ אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה, אֶלָּא שֶׁהָאֻמָּנִין נוֹטְלִין בַּקְּטַנָּה וּמַחֲזִירִין בַּגְּדוֹלָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹאוּ לִידֵי מְעִילָה:
משנה ט: שיעור הָאַמָּה שֶׁאָמְרוּ חכמים במקומות רבים, כגון לגבי טלטול ארבע אמות ברשות הרבים, ולענין סוכה וכלאיים ועוד, אין משערים אותה באמה קטנה, של חמשה טפחים, ולא באמה גדולה, של ששה טפחים ואצבע, אלא שיעורה בָּאַמָּה הַבֵּינוֹנִית, והיינו של ששה טפחים. וּשְׁתֵּי אַמּוֹת – שני מקלות שבהם משערים שיעור אמה הָיָה בְחדר הבנוי על השער המזרחי של העזרה, ושער זה מכונה 'שׁוּשַׁן הַבִּירָה', לפי שציירו עליו את שושן הבירה כדי שיזכרו ישראל שהם תחת שלטון מלכות פרס, ולא יבואו למרוד במלכות, אַחַת מונחת עַל קֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית באותו חדר, וְאַחַת עַל קֶרֶן מִזְרָחִית דְּרוֹמִית, ושתי אמות אלו היו גדולות מעט יותר מאמה בינונית שהיא ששה טפחים, אותה אמה שֶׁעַל קֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית הָיְתָה יְתֵרָה עַל שֶׁל משֶׁה חֲצִי אֶצְבַּע, ונמצא ששיעורה ששה טפחים וחצי אצבע, ואותה אמה שֶׁעַל קֶרֶן מִזְרָחִית דְּרוֹמִית הָיְתָה יְתֵרָה עָלֶיהָ (-על האמה שבקרן מזרחית צפונית) חֲצִי אֶצְבַּע נוספת, נִמְצֵאת אמה זו יְתֵרָה עַל שֶׁל משֶׁה אֶצְבָּע שלימה, ואורכה ששה טפחים ואצבע. ומבררת המשנה, וְלָמָּה אָמְרוּ שתהיינה שם שתי אמות, אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה, ומבארת, אֶלָּא שֶׁהָאֻמָּנִין העושים מלאכה בבית המקדש, נוֹטְלִין בַּקְּטַנָּה וּמַחֲזִירִין בַּגְּדוֹלָה, כלומר, אם מסכמים עמהם שיבנו כך וכך אמות, או שיארגו כך וכך אמות, נוטלים מממון הקדש כדי צורך הכנת שיעור זה באמות קטנות, ועליהם לעשות מלאכה בשיעור של אמות גדולות, ובאופן זה ודאי אין חשש שהחסירו מעט ממלאכתם, אלא אדרבה, מוסיפים משלהם כדי לעשות כפי השיעור הגדול, ועשו כן כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹאוּ בטעות לִידֵי מְעִילָה, אם יעשו פחות מהשיעור.
