מסכת כלים, פרק כב, משנה ה

משנה ה: כִּסֵּא שֶׁלֹּא הָיוּ חִפּוּיָו יוֹצְאִין, וְנִטְּלוּ, טָמֵא, שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ לִהְיוֹת מַטֵּהוּ עַל צִדּוֹ וְיוֹשֵׁב עָלָיו:

משנה ה: כפי שהתבאר לעיל, לכל כסא יש שלשה נסרים רחבים משלשת צידיו המכסים את החלל שתחת הכסא, משנתנו מבארת שחיפויים אלו עשויים לשמש גם כמושב: כִּסֵּא שֶׁלֹּא הָיוּ חִפּוּיָו יוֹצְאִין – בולטים באלכסון, באופן שאי אפשר להטותו על צדו, אלא היו ישרים ומקבילים לרגלי הכסא, וניתן להופכו על כל אחד מצידיו ולשבת על החיפוי שכנגדו, וְנִטְּלוּ – אף שניטלו החיפויים של המושב ואי אפשר לשבת עליו בדרך הרגילה, מכל מקום הוא עדיין טָמֵא – מקבל טומאת מדרס, שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ לִהְיוֹת מַטֵּהוּ עַל צִדּוֹ וְיוֹשֵׁב עָלָיו, והרי נשאר עליו שם 'כסא' כפי שהיה מתחילה וראוי לשמש לישיבה, ורק אם היו החיפויים שבצידיו בולטים באלכסון ואי אפשר להטותו על צדו, אם נטלו החיפויים של המושב ואין דרך לשבת עליו, אינו נחשב כסא ואינו מקבל טומאה.