מסכת כלים, פרק כז, משנה ז

משנה ז: הַבֶּגֶד שֶׁאָרַג בּוֹ שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה, וְנִטְמָא מִדְרָס, וְהִשְׁלִים עָלָיו אֶת כָּל הַבֶּגֶד, וְאַחַר כָּךְ נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ, טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס, אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס. נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ, וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִים עָלָיו אֶת כָּל הַבֶּגֶד, טָמֵא מַגַּע מִדְרָס:

משנה ז: הַבֶּגֶד, שֶׁהתחיל ואָרַג בּוֹ שיעור של שְׁלֹשָׁה טפחים עַל שְׁלֹשָׁה טפחים, שזהו השיעור של טומאת מדרס, וְנִטְמָא טומאת מִדְרָס, וְאחר כך הִשְׁלִים עָלָיו אֶת כָּל הַבֶּגֶד, וכיון שכל הבגד הוא דבר אחד המחובר לאותם שלשה על שלשה טפחים ראשונים, הרי כל הבגד טמא טומאת מדרס, שהוא אב הטומאה, וְאם אַחַר כָּךְ נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ – מאותם שלשה על שלשה שהם עיקר הטומאה, ונמצא שנפחת השיעור הראוי לקבל טומאת מדרס, הבגד כולו טָהוֹר מִן טומאת הַמִּדְרָס, אֲבָל טָמֵא טומאת מַגַּע מִדְרָס, שהרי הבגד כולו נגע בתחילה בשלשה על שלשה שהיה בהם טומאת מדרס, ודינו עתה ככל בגד שנגע בטומאת מדרס, שהוא ראשון לטומאה.

וכן אם לאחר שנטמא אותו בגד שהוא שלשה על שלשה טומאת מדרס נָטַל האדם חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ, והרי הוא עתה טהור מטומאת מדרס, אך נשאר בו שלש על שלש אצבעות, שזהו שיעור קבלת טומאה לענין שאר הטומאות, וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִים עָלָיו אֶת כָּל הַבֶּגֶד, הרי כל הבגד טָמֵא טומאת מַגַּע מִדְרָס, כיון שמשנתנו סוברת שבגד שהיה טמא טומאת מדרס, ונחלק לשני חלקים, אף שבכל חלק אין שיעור שלשה על שלשה טפחים ומחמת כן נטהר מטומאת מדרס, מכל מקום טמא טומאת מגע מדרס, כיון שנחשב הוא כמי שנגע בעצמו קודם שפקעה ממנו טומאת מדרס, וטמא טומאת מגע (ולהלן (משנה י) תובא בזה מחלוקת תנא קמא ורבי יוסי).