מסכת כלים, פרק כט, משנה ג

משנה ג: חוּט הַמִּשְׁקֹלֶת, שְׁנֵים עָשָׂר. שֶׁל חָרָשִׁין, שְׁמֹנָה עָשָׂר. שֶׁל בַּנָּיִן, חֲמִשִּׁים אַמָּה. יָתֵר מִכָּאן, אִם רָצָה לְקַיֵּם, טָהוֹר. שֶׁל סַיָּדִין וְשֶׁל צַיָּרִין, כָּל שֶׁהֵן:

משנה ג: חוּט הַמִּשְׁקֹלֶת – חוט שבקצהו יש משקולת ממתכת, והבנאים משתמשים בו בבניית בתים קטנים לבדוק אם בנו את הכתלים ביושר, ארכו לענין קבלת טומאה שְׁנֵים עָשָׂר טפחים, ואם היה יותר מכך, אין החלק הארוך יותר, שמעבר לשנים עשר טפחים, נטמא עם החוט (ואף שסתם חוט אינו מקבל טומאה כלל, חוט זה שהוא מחובר למשקולת של מתכת המקבלת טומאה, אף הוא מקבל טומאה). וחוט המשקולת שֶׁל חָרָשִׁין – בוני כתלים מעץ, שיעורו שְׁמֹנָה עָשָׂר טפחים. חוט המשקולת שֶׁל בַּנָּיִן – בונים בנינים גדולים, שיעורו חֲמִשִּׁים אַמָּה. יָתֵר מִכָּאן – אם היה החוט ארוך יותר, אפילו אִם רָצָה האדם לְקַיֵּם את ארכו הגדול, מכל מקום החלק היתר על השיעור שאמרו חכמים הרי הוא טָהוֹר, ואינו נטמא עם עיקר שיעור החוט. חוט משקולת שֶׁל סַיָּדִין – המסיידים את הכתלים, וְשֶׁל צַיָּרִין – המציירים על הכתלים, כָּל שֶׁהֵן – אפילו אם היו ארוכים ביותר, הרי הם נחשבים כחיבור, ואם נגעה טומאה בחוט הרי הוא נטמא לכל ארכו.