מסכת כלים, פרק כט, משנה ד

משנה ד: חוּט מֹאזְנַיִם שֶׁל זֶהָבִים וְשֶׁל שׁוֹקְלֵי אַרְגָּמָן טוֹב, שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת. יַד הַקֻּרְדֹּם מֵאַחֲרָיו, שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, טֶפַח, טָהוֹר:

משנה ד: (במשניות הבאות מובאים שיעוריהם השונים של כלים שונים, אך החלוקה אינה לפי מיני הכלים אלא לפי האורך הנצרך לקבל טומאה, ולכן מביאה המשנה לפעמים את שני חלקיהם של אותו כלי בשתי משניות נפרדות, כיון שאין שיעוריהם שוים). כל מאזניים עשויות באופן שיש מקל קטן שבשתי קצותיו תלויות שתי כפות המאזניים, ובאמצע המקל יש חוט הנתפס מלמעלה, ובו אוחזים כדי להגביה את כל המאזניים יחד, באופן שיהיו הכפות גבוהות מהקרקע ויהא ניתן לשקול בהן. חוּט מֹאזְנַיִם שֶׁל זֶהָבִים – שוקלי זהב, וְשֶׁל שׁוֹקְלֵי אַרְגָּמָן טוֹב, שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, כיון שדברים אלו יקרים מאד, וכדי לשוקלם בדקדוק עושים את החוט קצר ביותר, שלש אצבעות בלבד (ולהלן יבוארו שיעוריהם של מאזנים של בעלי מלאכה אחרים).

יַד הַקֻּרְדֹּם מֵאַחֲרָיו – ידית העץ של הגרזן, בחלק שבולט מאחורי המקום שבו מחזיק האדם בידית, והוא החלק שבין היד לבין סיום הקת (ו'לפניו' היינו החלק שבין יד האדם לבין חלק הברזל של הקרדום), שיעורה שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת, אך אם היתה יותר משיעור זה אינה נטמאת עם הידית, כיון ששיעור ארוך יותר מפריע למלאכת האוחז בקרדום, וכיון שחלק זה עומד להינטל אינו נחשב כחלק מהידית לענין טומאה וטהרה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אם היה חלק זה שמאחורי ידו בשיעור טֶפַח או יותר, הרי החלק היתר מטפח נשאר טָהוֹר, אך אם היה השיעור פחות מטפח, אף שהיה יותר משלש אצבעות, הרי זה חיבור, כיון שניתן להשתמש בו בדוחק.