מסכת כלים, פרק כט, משנה ה
משנה ה: חוּט מֹאזְנַיִם שֶׁל חֶנְוָנִים, שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים טֶפַח. יַד הַקֻּרְדֹּם מִלְּפָנָיו, טֶפַח. שְׁיָרֵי יַד הַפַּרְגּוֹל, טֶפַח. יַד מַקֶּבֶת שֶׁל יָד שֶׁל מְפַתְּחֵי אֲבָנִים, טֶפַח:
משנה ה: חוּט שמחזיקים בו את המֹאזְנַיִם בעת השקילה, שֶׁל חֶנְוָנִים, שאינם שוקלים דברים יקרים, ולכן אינם מדקדקים בהם כל כך, וכן חוט המאזנים שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, ששוקלים דברים לצורך עצמם, ולכן אף אם הם יקרים אינם מדקדקים בהם כל כך, שיעור אורך החוט הוא טֶפַח, ואם היה ארוך יותר אינו נטמא עמהם. יַד הַקֻּרְדֹּם מִלְּפָנָיו – ידית הקרדום, בחלק שבין יד האדם לבין הברזל של הקרדום, שיעור הרווח הוא טֶפַח, שכן היא דרכו של המשתמש בקרדום להשאיר רווח של טפח בין ידו לבין הברזל, אך אם היה השיעור גדול יותר, אינו נטמא עם הקרדום. שְׁיָרֵי יַד הַפַּרְגּוֹל – אם נשתייר מהקנה של ה'מחוגה', שעושים בה שרטוט עגול, טֶפַח, הרי הוא מקבל טומאה, אך אם נשאר פחות מטפח אינו מקבל טומאה כיון שאינו ראוי למלאכתו (אך אם מתחילה עשה שיעור יותר מטפח, הרי הוא מקבל טומאה, ובאה המשנה להשמיע שהשיעור הקטן ביותר הוא טפח. ואין זה דומה לשאר שיעורי 'טפח' שנאמרו במשנה, שבהם הכוונה דוקא טפח ולא יותר). יַד מַקֶּבֶת שֶׁל יָד – ידית של פטיש ברזל שֶׁל מְפַתְּחֵי אֲבָנִים – שמשתמשים בפטיש זה לעשות צורות על האבנים, שיעורו לקבל טומאה באורך טֶפַח:
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
