מסכת כלים, פרק כט, משנה ז

משנה ז: שְׁיָרֵי הַדָּרְבָן מִלְמַעְלָן, אַרְבָּעָה. יַד הַבָּדִיד, אַרְבָּעָה. יַד הַקֻּרְדֹּם שֶׁל נִכּוּשׁ, חֲמִשָּׁה. יַד בֶּן הַפַּטִּישׁ, חֲמִשָּׁה. וְשֶׁל הַפַּטִּישׁ, שִׁשָּׁה. יַד הַקֻּרְדֹּם שֶׁל בִּקּוּעַ וְשֶׁל עָדִיר, שִׁשָּׁה. וְיַד מַקֶּבֶת שֶׁל סַתָּתִין, שִׁשָּׁה:

משנה ז: 'מַרְדֵעַ' הוא מקל עץ ארוך ועגול, שעוביו שליש טפח, בצידו האחד יש ברזל רחב וחד שחותכים עמו שרשי עשבים ומכונה 'חרחור', ובצידו השני יש ברזל צר ומחודד להכות בו את הבהמה ולהוליכה בדרך ישרה, ומכונה 'דרבן', שְׁיָרֵי הַדָּרְבָן מִלְמַעְלָן – שיעור משך העץ הסמוך לצד של ה'דרבן', הוא אַרְבָּעָה טפחים, ואם היה יותר מארבע הטפחים אינו נחשב חיבור לידית הדרבן (ובמשנה הבאה יבואר שיעור אורך הידית בצד של ה'חרחור'). יַד – שיעור אורך הידית של הַבָּדִיד, והוא כלי ברזל שחופרים בו גומות באדמה סביב האילן, כדי שיתאספו שם המים, אַרְבָּעָה טפחים. שיעור יַד הַקֻּרְדֹּם שֶׁל נִכּוּשׁ – שמנכשים ומנקרים בו סביב גזעי האילנות, חֲמִשָּׁה טפחים. יַד בֶּן הַפַּטִּישׁ – ידיתו של פטיש קטן, שיעורה חֲמִשָּׁה טפחים. וְשיעור הידית שֶׁל הַפַּטִּישׁ הגדול, שִׁשָּׁה טפחים. יַד – שיעור ידית הַקֻּרְדֹּם שֶׁל בִּקּוּעַ – שמבקעים בו עצים, וְשֶׁל עָדִיר – שעודרים וחופרים בה את הקרקע להכשירה לזריעה, שִׁשָּׁה טפחים. וְיַד מַקֶּבֶת – ידית פטיש שֶׁל סַתָּתִין, שחוצבים את האבנים ומחליקים אותם, שִׁשָּׁה טפחים.