מסכת כלים, פרק כט, משנה ח

משנה ח: שְׁיָרֵי חַרְחוּר מִלְּמַטָּן, שִׁבְעָה. יַד מַגְרֵפָה שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שִׁבְעָה. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, שְׁמֹנָה. שֶׁל סַיָּדִין, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תִּשְׁעָה. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, עֲשָׂרָה. יָתֵר מִכָּאן, אִם רָצָה לְקַיֵּם, טָמֵא. וְיַד מְשַׁמְּשֵׁי הָאוּר, כָּל שֶׁהוּא:

משנה ח: כפי שהתבאר במשנה הקודמת, בקצה של המרדע יש ברזל רחב וחד שחותכים עמו שרשי עשבים ומכונה 'חרחור', ושְׁיָרֵי חַרְחוּר מִלְּמַטָּן – שיעור הידית של המרדע בצד הסמוך לחרחור, הוא שִׁבְעָה טפחים, ואם היתה הידית ארוכה יותר, אין היא נחשבת כחלק מהחרחור, ואינה נטמאת עמו. יַד מַגְרֵפָה שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, שגורפים בה את התנור מהאפר שבו, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שִׁבְעָה טפחים. ובֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, שְׁמֹנָה טפחים. ידית מגרפה שֶׁל סַיָּדִין, שגורפים בה את הסיד, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תִּשְׁעָה טפחים, ובֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עֲשָׂרָה טפחים. יָתֵר מִכָּאן – אם היתה הידית ארוכה יותר משיעור זה, אִם רָצָה לְקַיֵּם – אם רוצה האדם לקיים את הידית באורך זה, הרי זה חיבור, וטָמֵא – נטמא כל האורך עם הכלי עצמו, וכן נטמא הכלי אם נגעה טומאה בכל משום שיהיה באורך הידית, כיון שאף אם היו הידיות ארוכות יותר, עדיין ראויות הן לשימוש זה. וְיַד מְשַׁמְּשֵׁי הָאוּר – ידיות של כלים שמשתמשים בהם לאש ממש, כגון ידית של שיפוד וכיוצא בזה, שיעורם כָּל שֶׁהוּא – כל אורך שיהיה עדיין נחשב הוא חיבור, כיון שכל אדם מרחיק ידו מהאש כשיעור החום שבה, ולכן אין לזה שיעור קבוע.