מסכת כלים, פרק כ, משנה ב

משנה ב: חֵמֶת חֲלִילִין, טְהוֹרָה מִן הַמִּדְרָס. עֲרֵבַת פִּיסוֹנוֹת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מִדְרָס. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, טְמֵא מֵת. עֲרֵבָה מִשְּׁנֵי לֹג וְעַד תִּשְׁעָה קַבִּין שֶׁנִּסְדְּקָה, טְמֵאָה מִדְרָס. הִנִּיחָהּ בַּגְּשָׁמִים וְנִתְפְּחָה, טְמֵאָה טְמֵא מֵת. בַּקָּדִים וְנִסְדְּקָה, מְקַבֶּלֶת מִדְרָס. זֶה חֹמֶר בִּשְׁיָרֵי כְלֵי עֵץ מִבִּתְחִלָּתָן. וְחֹמֶר בִּשְׁיָרֵי כְלֵי נְצָרִים מִבִּתְחִלָּתָן, שֶׁמִּתְּחִלָּתָן אֵינָם מְקַבְּלִים טֻמְאָה עַד שֶׁיִּתְחַסֵּמוּ. נִתְחַסְּמוּ, אַף עַל פִּי שֶׁנָּשְׁרוּ שִׂפְתוֹתֵיהֶן כָּל שֶׁהֵן, טְמֵאִין:

משנה ב: חֵמֶת חֲלִילִין – כלי מלא אויר, ששמים בפתחו חלילים רבים, וכשנושפים לתוך הכלי יוצאים מהחלילים הרבים קולות שונים של נגינה, כיון שאינה ראויה לשבת או לשכב עליה, הרי היא טְהוֹרָה מִן הַמִּדְרָס. עֲרֵבַת פִּיסוֹנוֹת – עריבת עץ שמביאים בה פיסות של אבנים קטנות ורגבי אדמה, להניחם בנדבכי הבנין, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מקבלת היא טומאת מִדְרָס, כיון שניתן להשתמש בעריבה זו גם לישיבה בדוחק תוך כדי הולכת האבנים, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, טְמֵא מֵת – עריבה זו מקבלת רק טומאת מת, כדין כל כלי שיש לו בית קיבול, אך אינה מקבלת טומאת מדרס, כיון שרוב בני האדם אינם יושבים בעריבה כזו כדי שלא להתלכלך, ואף שהפועלים העוסקים במלאכה זו יושבים בדוחק בעריבה זו ואינם חוששים ללכלוך, בטלה דעתם אצל כל אדם.

עֲרֵבָה העשויה לרחוץ בה את הרגלים, ולפעמים, בדוחק, משתמשים בה ללוש בתוכה בצק, שהיא מחזיקה מִשְּׁנֵי לֹג וְעַד תִּשְׁעָה קַבִּין, שֶׁנִּסְדְּקָה, עד שאינו יכול לרחוץ בה אפילו רגלו האחת, כיון שקודם שיסיים לרחוץ יזובו כל המים דרך הסדק, אינה עומדת עוד לרחיצה, וגם ללישה אינה משמשת אלא דרך עראי, הרי מיוחדת היא בעיקר לישיבה, ולכן טְמֵאָה טומאת מִדְרָס. אך אם לאחר זמן הִנִּיחָהּ בַּגְּשָׁמִים, וְמתוך כך נִתְפְּחָה ונסתם הסדק שהיה בה, ושוב ראויה היא לרחיצה, ואין משתמשים בה לישיבה, הרי היא טְמֵאָה רק טְמֵא מֵת, ככל כלי שיש לו בית קיבול, ואינה נטמאת טומאת מדרס, כיון שאינה עומדת שוב לישיבה. הניחה בַּקָּדִים – בחום, וחזרה וְנִסְדְּקָה, חוזרת ומְקַבֶּלֶת טומאת מִדְרָס.

ודבר זֶה שהתבאר במשנה, הוא חֹמֶר שישבִּשְׁיָרֵי כְלֵי עֵץ מִבִּתְחִלָּתָן, שבתחילה, כשהיה הכלי שלם, לא היה מקבל טומאת מדרס, ואילו בשייריו, כלומר כשנסדק והתקלקל ונעשה כ'שיריים' של הכלי, הרי הוא מקבל טומאת מדרס, וכטעם שהתבאר.

וְחֹמֶר יש גם בִּשְׁיָרֵי כְלֵי נְצָרִים – כלים העשויים מענפי ערבה קלופה, מִבִּתְחִלָּתָן, שֶׁמִּתְּחִלָּתָן, כשהם שלמים, אֵינָם מְקַבְּלִים טֻמְאָה, עַד שֶׁיִּתְחַסֵּמוּ – עד שיתחזקו כל הענפים הקלועים יחד, וקודם לכן אינם מקבלים טומאה. אך לאחר שכבר נִתְחַסְּמוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלאחר זמן נָּשְׁרוּ שִׂפְתוֹתֵיהֶן של הכלים הללו, ונשתייר מהם רק כָּל שֶׁהֵן – שיעור של בית קיבול קטן ביותר, הרי אלו טְמֵאִין – ראויים לקבל טומאה.