מסכת כתובות, פרק א, משנה ט

משנה ט: הָיְתָה מְעֻבֶּרֶת, וְאָמְרוּ לָהּ מַה טִּיבוֹ שֶׁל עֻבָּר זֶה. מֵאִישׁ פְּלוֹנִי וְכֹהֵן הוּא, רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים, נֶאֱמֶנֶת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין, אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת מְעֻבֶּרֶת לְנָתִין וּלְמַמְזֵר, עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ:

משנה ט: אשה פנויה, שהָיְתָה מְעֻבֶּרֶת, שזו ראיה שבודאי נבעלה לאדם, וְאָמְרוּ לָּהּ – שאלוה, מַה טִּיבוֹ שֶׁל עֻבָּר זֶה, והשיבה, מֵאִישׁ פְּלוֹנִי וְכֹהֵן הוּא, כלומר, אדם כשר הוא, רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים, נֶאֱמֶנֶת היא בדבריה, וכשרה היא לכהונה [ובגמרא יבואר דין הולד]. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין, אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת מְעֻבֶּרֶת לְנָתִין וּלְמַמְזֵר, ופסולה לכהונה, עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ.