מסכת מגילה, פרק ג, שיעור 28

עתה מבררת הגמרא את סדר הקריאה בשבת חול המועד: אָמַר רַב נַחְמָן בַּר אַבָּא, שַׁבָּת שֶׁחָלָה לִהְיוֹת בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, בֵּין בְּנִיסָן בֵּין בְּתִשְׁרֵי – בין בפסח ובין בסוכות, קָרִינַן – קוראים בתורה את פרשת (שמות לג יב) 'וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' רְאֵה אַתָּה אוֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי'. וְאַפְטוֹרֵי – וקריאת ההפטרה, בְּנִיסָן – בפסח קוראים את נבואת יחזקאל (פרק לז) בענין הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת שהיו בבקעה שם, והחיה אותם יחזקאל בנבואת ה'. בֶּחָג בְּתִשְׁרֵי – בסוכות מפטירים בנבואת יחזקאל (לח יח) על העתיד להיות במלחמת גוג ומגוג, הפותחת בפסוק 'וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, בְּיוֹם בֹּא גּוֹג עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' אֱלֹהִים תַּעֲלֶה חֲמָתִי בְּאַפִּי', כיון שזו אותה מלחמה שעליה נאמר בספר זכריה (יד טז) 'וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת'.

משנה

בַּחֲנֻכָּה, קוראים בְּפרשת קרבנות הנְּשִׂיאִים בזמן חנוכת המשכן, וזו פרשת (במדבר ז א) 'וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן', שפרשה זו היא מעניינו של חנוכה, שבימים אלו חנכו מחדש את המקדש וכליו בזמן בית שני, לאחר שחוללו על ידי היונים (ויש אומרים כיון שבאמת נשלמה מלאכת המשכן שהקים משה בכ"ה בכסלו, ולא הקימוהו עד א' בניסן). בַּפּוּרִים, קוראים פרשת 'וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם' (שמות יז ח), שהרי המן הרשע היה מזרע עמלק. בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, קוראים פרשת 'וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם' (במדבר כח יא). בַּמַּעֲמָדוֹת – אנשים מישראל המתקבצים להתפלל בזמן הקרבת הקרבנות שיקובלו ברצון, קוראים בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית (וכמבואר במסכת תענית (פ"ד) בפירוט). בַּתַּעֲנִיּוֹת, קוראים בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת שבפרשת בחוקותי, ואֵין מַפְסִיקִין בְּאמצע קריאת פרשת הקְּלָלוֹת, להעלות לתורה אדם נוסף, אֶלָּא אדם אֶחָד קוֹרֵא אֶת כֻּלָּן, ובגמרא יבואר הטעם לכך. בַּשֵּׁנִי, וּבַחֲמִישִׁי, וּבַשַׁבָּת בַּמִּנְחָה של כל ימות השנה, קוֹרִין כְּסִדְרָן – בסדר פרשיות השבוע, וְאֵינוֹ עוֹלֶה לָהֶם לְחֶשְׁבּוֹן – אין הקריאה של שני וחמישי ומנחה בשבת נחשבת כ'התחלה' לקריאת התורה של שבת, אלא בשבת בשחרית יש לקרוא את כל הפרשה מתחילתה. מבארת המשנה מהיכן לומדים את מצוות קריאות התורה במועדים, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג מד) 'וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל', ומדוע הוצרכה התורה לכתוב זאת, והרי את כל המצוות אמר משה לישראל, אלא ללמד שמִצְוָתָן שֶׁיְּהוּ קוֹרִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּזְמַנּוֹ המתאים לו.

גמרא

שנינו במשנה, 'בַּחֲנֻכָּה, בַּנְּשִׂיאִים'. וּבשבת של חנוכה מַפְטִירִין בְּפרשת 'נֵרוֹת' דְּספר זְכַרְיָה הפותחת בפסוק (ב יד) 'רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם ה", כיון שנאמר בה (ד ב) 'רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ'. וְאִי מִקַּלְעֵי – ואם הזדמן שהיו שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת בחנוכה, והיינו כשחל יום ראשון של חנוכה בשבת, בשַׁבָּת רִאשׁוֹנָה בְּ'נֵרוֹת' דִּזְכַרְיָה, וּבְשַׁבָּת שְׁנִיָּה מפטירין בְּ'נֵרוֹת' דִּשְׁלֹמֹה, והיינו בפרשה העוסקת בבניית כלי המקדש על ידי שלמה המלך, הפותחת בפסוק (מלכים א' ז מ) 'וַיַּעַשׂ חִירוֹם אֶת הַכִּיֹּרוֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת', כיון שנאמר בהמשכה 'וְאֶת הַמְּנֹרוֹת חָמֵשׁ מִיָּמִין וְחָמֵשׁ מִשְּׂמֹאול לִפְנֵי הַדְּבִיר זָהָב סָגוּר וְהַפֶּרַח וְהַנֵּרֹת וְהַמֶּלְקַחַיִם זָהָב'.

עוד שנינו במשנה, 'בְּפוּרִים קוֹרִין וַיָּבֹא עֲמָלֵק, בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם'. מוסיפה הגמרא, וְאִי מִקְּלָע בְּשַׁבָּת – אם חל ראש חדש בשבת, מַפְטִירִין בספר ישעיה בפרשה העוסקת בעתיד לבא, ונאמר בה הפסוק (סו כג) 'וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה".

אָמַר רַב הוּנָא, רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת – ביום ראשון, מֵאֶתְמוֹל – בשבת עצמה, שהיא ערב ראש חדש, מַפְטִירִין בפרשת מעשה יהונתן ודוד, הפותחת בפסוק (שמואל א' כ יח) 'וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ'.

וְאָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת, מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב (אשי), רֹאשׁ חֹדֶשׁ אָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, מַפְטִירִין בפרשה הפותחת בפסוק (ישעיהו א א) 'חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ', שנאמר בה הפסוק (א יד) 'חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא'.

וּבְתִשְׁעָה בְּאָב עצמו קוֹרִין את התוכחה בה הוזהרו ישראל שמפני חטאיהם יגלו מארצם, ופרשה זו פותחת בפסוק (דברים ד כה) 'כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָּנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ'. וּמַפְטִירִין בפרשה הפותחת בפסוק (ירמיהו ח יג) 'אָסֹף אֲסִיפֵם נְאֻם ה".