מסכת מכות, חזרה, פרק א,י – פרק ב, ד

פרק א, משנה י: מי שחייבוהו בית דין עונש מיתה, וברח, בין אם חזר לאותו בית דין, ובין אם הגיע לבית דין אחר ויש עדים המעידים על פסק הדין המחייבו מיתה, ממיתים אותו.
בזמן שסנהדרין הגדולה יושבת בלשכת הגזית שבבית המקדש, ניתן להושיב סנהדראות גם בחוץ לארץ, שידונו דיני נפשות.
סנהדרין ההורגת נפש אפילו פעם אחת בשבע שנים, נקראת 'חבלנית', ולרבי אלעזר בן עזריה אפילו פעם בשבעים שנה. רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים שאילו היו הם בסנהדרין לא היה אדם נהרג לעולם, כיון שהיו מרבים בחקירת העדים עד שלא היו יודעים להשיב. אמנם רבן שמעון בן גמליאל אומר שאין ראוי לעשות כן, כיון שעל ידי זה יתרבו שופכי דמים, ולא יפחדו מעונש הסנהדרין.
פרק ב, משנה ב: ההורג נפש בשגגה, אם מעשה ההריגה אירע כשהאדם היה בדרך ירידה, חייב. שלא בדרך ירידה, פטור. החוטב עצים ביער, ונשמט הברזל של הגרזן, לרבי פטור מגלות, ולחכמים חייב בגלות. ואם ניתזה חתיכה מהעץ המתבקע, לרבי חייב בגלות, ולחכמים פטור.
משנה ב: הזורק אבן לרשות הרבים ללא התבוננות, ונהרג אדם, חייב גלות. ולדעת רבי אליעזר בן יעקב אם רק אחרי שזרק את האבן הוציא הנהרג את ראשו, פטור מגלות. זרק את האבן לחצירו, והרג אדם, אם היה אותו אדם רשאי להלך שם, חייב גלות. ואם לא היתה לו רשות להלך שם, ולא היה ההורג צריך להעלות בדעתו שהוא שם, פטור. אבא שאול אומר שרק העושה מעשה הרשות חייב גלות על הריגתו, אבל העושה מצוה, כגון אב המכה את בנו או רב את תלמידו דרך חינוך, ושליח בית שדין המכה את המחויב בכך, וטעו והרגו, פטורים מגלות.
משנה ג: אב ההורג בשגגה את בנו, או בן ההורג בשגגה את אביו, חייב ההורג גלות. כל ההורג אדם מישראל חייב גלות, ואף עבד או כותי. וישראל שהרג ישראל, או שהרג עבד או כותי, גולה. אמנם ישראל שהרג גר תושב אינו גולה, וגר תושב שהרג ישראל, אפילו בשגגה, חייב מיתה. סומא, לרבי יהודה אינו גולה, ולרבי מאיר גולה. השונא את חבירו, והרגו בשגגה, אינו גולה, כיון שמסתבר שהרגו בכוונה. ולדעת רבי יוסי שונא שהרג אפילו שנראה הדבר בשגגה, נהרג, כיון שמסתבר שהרג בכוונה. ולרבי שמעון תלוי הדבר בצורת המעשה, אם נראה שהרג במזיד, אינו גולה. ואם נראה שהיה שוגג, גולה.
משנה ד: הרוצח בשגגה גולה לאחת מערי המקלט, שהם שלש בעבר הירדן, ושלש בארץ ישראל, ואף שמשה רבינו כבר הבדיל את שלש הערים שבעבר הירדן לשם כך, לא היו ערים אלו קולטות עד שהובדלו גם שלש הערים שבארץ ישראל.