מסכת מכות, חזרה, פרק ג, משניות ב-ו

פרק ג, משנה ב: עוד עבירות שחייבים עליהם מלקות: טמא שאכל קודש, הנכנס למקדש טמא, האוכל חֵלֶב, דם, נותר, פיגול, בשר קודש טמא, השוחט קרבן או מעלהו על המזבח מחוץ למקדש, האוכל חמץ בפסח, האוכל או עושה מלאכה ביום הכפורים, המכין את שמן המשחה במתכונתו לצורך הדיוט, המכין את הקטורת במתכונתה לצורך הדיוט, הסך אדם בשמן המשחה, האוכל נבלות, טרפות, שקצים ורמשים, האוכל טבל, או מעשר ראשון שלא הופרשה ממנו תרומת מעשר, או מעשר שני והקדש שלא נפדו.
שיעור אכילת טבל המחייב מלקות, לרבי שמעון בכל שהוא, אם זהו דבר שלם, כגון חיטה אחת. ולחכמים שיעורו בכזית. ומודים חכמים בבעל חיים שלם כמו נמלה, שהאוכלו חייב מלקות אף שאין בו כזית.
משנה ג: וכן יש חיוב מלקות לאוכל ביכורים קודם הקריאה עליהם, קדשי קדשים חוץ לעזרה, קדשים קלים ומעשר שני חוץ לחומת ירושלים, השובר עצם של קרבן פסח הנעשה בטהרה. אמנם המותיר מבשר קרבן פסח [בין הנעשה בטהרה ובין הנעשה בטומאה], והשובר עצם בפסח הנעשה בטומאה, אינו לוקה.
משנה ד: הנוטל את האם על הבנים, לרבי יהודה אינו יכול לתקן את חטאו על ידי שליחת האם כעת, ולוקה. ולחכמים יכול הוא לתקן על ידי שילוח האם כעת, ואינו לוקה. וכן הדין בכל מצוות לא תעשה שניתן לתקנה במצוות עשה, אין לוקים עליהם.
משנה ה: עבירות נוספות שלוקים עליהם: הקורח קורחה בראשו על מת, המקיף פאת ראשו אפילו במספריים, המשחית פאות זקנו בתער, השורט שריטה על המת. השורט שריטה אחת על כמה מתים, או חמש שריטות על מת אחד, לוקה על כל שריטה ועל כל מת. פאות הראש הן שתים. ופאות הזקן הם שתים מכל צד ואחת מלמטה. לרבי אליעזר אם גילח את כל זקנו בבת אחת, לוקה אחת. ואיסור השחתת הזקן אינו אלא בתער, אבל במספריים או סם מותר. ולרבי אליעזר גם אם ליקטם במלקחיים או בכלי המחליק את העור, חייב.
משנה ו: הכותב כתובת קעקע על גופו, אינו חייב עד שיכתוב בדיו או במין שהוא רושם, ויקעקע בסכין. ולרבי שמעון בן יהודה בשם רבי שמעון אין חיוב אלא אם כן כתב שם עבודה זרה על בשרו.