מסכת מעשרות, פרק א, משנה ו
משנה ו: הַפֶּרֶד וְהַצִּמּוּקִין וְהֶחָרוּבִין, מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה. הַבְּצָלִים, מִשֶּׁיְּפַקֵּל. וְאִם אֵינוֹ מְפַקֵּל, מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה. הַתְּבוּאָה, מִשֶּׁיְּמָרֵחַ. וְאִם אֵינוֹ מְמָרֵחַ, עַד שֶׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה. הַקִּטְנִיּוֹת, מִשֶּׁיִּכְבֹּר. וְאִם אֵינוֹ כוֹבֵר, עַד שֶׁיְּמָרֵחַ. אַף עַל פִּי שֶׁמֵּרַח, נוֹטֵל מִן הַקֻּטָּעִים וּמִן הַצְּדָדִים וּמִמַּה שֶׁבְּתוֹךְ הַתֶּבֶן, וְאוֹכֵל:
משנה ו: משנתנו ממשיכה לבאר מהו זמן גמר מלאכתם של הפירות השונים, להתחייב במעשרות אפילו באכילת עראי: הַפֶּרֶד – גרגר של רימון ומכונה 'פרד' כיון שהיתה דרכם להפרידם זה מזה ולשוטחם בחמה), וְהַצִּמּוּקִין, וְהֶחָרוּבִין, זמנם הוא מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה.
הַבְּצָלִים, גמר מלאכתם הוא מִשֶּׁיְּפַקֵּל – מזמן שיקלף ממנו את הקליפות הרעות. וְאִם אֵינוֹ מְפַקֵּל, מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה.
הַתְּבוּאָה, מִשֶּׁיְּמָרֵחַ – משעה שיפריד את גרעיני התבואה מהמוץ, יערים אותם בערימה, וייפה ויחליק את פני הערימה. וְאִם אֵינוֹ מְמָרֵחַ, עַד שֶׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה.
הַקִּטְנִיּוֹת, מִשֶּׁיִּכְבֹּר – מזמן שיסנן אותם מהעפר המעורב בהם. וְאִם אֵינוֹ כוֹבֵר, עַד שֶׁיְּמָרֵחַ.
אַף עַל פִּי שֶׁמֵּרַח את התבואה, נוֹטֵל מִן הַקֻּטָּעִים – שבלים שלא נדושו היטב ולא הופרדו גרעיני התבואה מהמוץ, וּמִן הַצְּדָדִים – גרעיני התבואה שבצידי הערימה, שלא נתמרחו, וּמִמַּה שֶׁבְּתוֹךְ הַתֶּבֶן, והיינו גרעיני תבואה שלא נזרו לרוח היטב ולא הופרדו מהמוץ, וְאוֹכֵל אכילת עראי.
