מסכת מעשרות, פרק ב, משנה ג

משנה ג: הַמַּעֲלֶה פֵרוֹת מִן הַגָּלִיל לִיהוּדָה, אוֹ עוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם, אוֹכֵל מֵהֶם עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְמָקוֹם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ, וְכֵן בִּיהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לִמְקוֹם הַשְּׁבִיתָה. וְהָרוֹכְלִין הַמְּחַזְּרִין בָּעֲיָרוֹת, אוֹכְלִים עַד שֶׁמַּגִּיעִים לִמְקוֹם הַלִּינָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן הוּא בֵיתוֹ:

משנה ג: הַמַּעֲלֶה פֵרוֹת מִן הַגָּלִיל, ששם ליקטם, לִיהוּדָה, כדי למוכרם שם, אוֹ שהיה עוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם, הרי הוא אוֹכֵל מֵהֶם אכילת עראי עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְמָקוֹם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ. וְכֵן בִּיהוּדָה, שאם בדרכו מהגליל ליהודה, קודם שהגיע ליהודה, החליט לחזור למקומו שבגליל, רשאי לאכול מהפירות אכילת עראי, עד שיגיע למקומו שבגליל. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, רשאי לאכול מהם עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לִמְקוֹם הַשְּׁבִיתָה – למקום שבדעתו להיות שם בשבת, כיון ששבת קובעת לחייב במעשרות, ומיד כשהגיע לשם התחייבו הפירות במעשר, ואף שעדיין לא נכנסה שבת. וְהָרוֹכְלִין הַמְּחַזְּרִין בָּעֲיָרוֹת, ומוכרים בשמים ותכשיטי נשים, ולוקחים איתם פירות, אוֹכְלִים מהם אכילת עראי ללא הפרשת תרומות ומעשרות, עַד שֶׁמַּגִּיעִים לִמְקוֹם הַלִּינָה, וכשמגיעים לשם הוקבעו הפירות למעשר, ועליהם להפריש מהם תחילה תרומות ומעשרות. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן שבאותה עיר שבכוונתו ללון בה, שהכניס לתוכו את פירותיו, הוּא נחשב כבֵיתוֹ לענין מעשרות, ואף אם לא לן באותו בית, כיון שמיד כשהוא נכנס לבית הראשון, כוונתו שאם יתרצה בעל הבית, ילון בביתו, ואף אם לא התקיימה מחשבתו ולא לן באותו בית, מכל מקום כבר הוקבעו פירותיו להתחייב במעשרות.