מסכת מעשרות, פרק ב, משנה ה
משנה ה: הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, הֵילָךְ אִסָּר זֶה וְתֶן לִי בוֹ חָמֵשׁ תְּאֵנִים, לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אוֹכֵל אַחַת אַחַת, פָּטוּר, וְאִם צֵרַף, חַיָּב. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַעֲשֶׂה בְגִנַּת וְרָדִים שֶׁהָיְתָה בִירוּשָׁלַיִם, וְהָיוּ תְאֵנִים נִמְכָּרוֹת מִשָּׁלֹשׁ וּמֵאַרְבַּע בְּאִסָּר, וְלֹא הֻפְרַשׁ מִמֶּנָּה תְרוּמָה וּמַעֲשֵׂר מֵעוֹלָם:
משנה ה: הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, הֵילָךְ אִסָּר זֶה, וְתֶן לִי בוֹ חָמֵשׁ תְּאֵנִים, לֹא יֹאכַל הקונה עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר, כיון שהמקח קובע ומחייב במעשרות, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אם היה המוכר נותן לו והוא אוֹכֵל אַחַת אַחַת, ולא היו בידו מעולם שתים ביחד, פָּטוּר, וְאִם צֵרַף, שנתן לו המוכר שתים ביחד, הרי זו קביעות לענין מעשרות, וחַיָּב. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַעֲשֶׂה היה בְגִנַּת וְרָדִים שֶׁהָיְתָה בִירוּשָׁלַיִם, ומחמת חשיבות הורדים לא הניחו לבני אדם להכנס אליה, אלא בעל הגינה היה מלקט את התאנים שצמחו שם ומכרם לאחרים, וְהָיוּ תְאֵנִים נִמְכָּרוֹת מִשָּׁלֹשׁ וּמֵאַרְבַּע בְּאִסָּר, אך לא היה המוכר נותן לקונים כמה תאנים ביחד, אלא אחת אחת, והיו אוכלים כל אחת מיד, וּמחמת כן לֹא הֻפְרַשׁ מִמֶּנָּה תְרוּמָה וּמַעֲשֵׂר מֵעוֹלָם:
