מסכת מעשרות, פרק ג, משנה ט
משנה ט: גֶּפֶן שֶׁהִיא נְטוּעָה בֶחָצֵר, נוֹטֵל אֶת כָּל הָאֶשְׁכּוֹל. וְכֵן בְּרִמּוֹן, וְכֵן בַּאֲבַטִּיחַ, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מְגַרְגֵּר בָּאֶשְׁכּוֹלוֹת, וּפוֹרֵט בָּרִמּוֹן, וְסוֹפֵת בָּאֲבַטִּיחַ. כֻּסְבָּר שֶׁהִיא זְרוּעָה בֶחָצֵר, מְקַרְטֵם עָלֶה עָלֶה וְאוֹכֵל. וְאִם צֵרַף, חַיָּב. הַסֵּאָה וְהָאֵזוֹב וְהַקּוֹרָנִית שֶׁבֶּחָצֵר, אִם הָיוּ נִשְׁמָרִים, חַיָּבִין:
משנה ט: התבאר במשנה הקודמת שהקוטף תאנה אחת מעץ הקבוע בחצרו, אין זו נחשבת קביעות המחייבת במעשרות, עד שיקטוף לכל הפחות שתי תאנים יחד. משנתנו מבארת את הדין במיני פירות שונים, שכל פרי מורכב מחלקים שונים, או שאין דרך לאכול את כולו יחד: גֶּפֶן שֶׁהִיא נְטוּעָה בֶחָצֵר הקובעת להתחייב במעשר, נוֹטֵל אֶת כָּל הָאֶשְׁכּוֹל ואוכלו, כיון שהאשכול כולו נחשב כפרי אחד, ואינו מתחייב במעשר, ורק אם קטף שני אשכולות ענבים או יותר, הרי הם מתחייבים במעשר, וְכֵן בְּרִמּוֹן, הגם שהוא מורכב מגרעינים רבים, וְכֵן בַּאֲבַטִּיחַ, הגם שאין דרך לאכול את כולו יחד, מכל מקום אין הם מתחייבים במעשרות, כיון שפרי אחד אינו נחשב כקביעות המחייבת, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. רַבִּי עֲקִיבָא חולק ואוֹמֵר, אם יקטוף אשכול או רימון או אבטיח שלם, יתחייב מיד בהפרשת מעשרות, כיון שהם נחשבים כפירות מרובים, ואם רצונו לאכול ללא הפרשת מעשרות, מְגַרְגֵּר בָּאֶשְׁכּוֹלוֹת – עליו לתלוש מהאשכול המחובר כל ענב בפני עצמו ולאוכלו, וּפוֹרֵט בָּרִמּוֹן – נוטל כל גרעין של רמון מהפרי בעוד הוא מחובר לעץ, וְסוֹפֵת בָּאֲבַטִּיחַ – ונוטל חתיכות דקות מהאבטיח בעודו מחובר לאדמה, שאם לא כן נחשב כקוטף פירות רבים יחד, וחייב בהפרשת מעשרות.
כֻּסְבָּר, שיש בה עלים רבים, שֶׁהִיא זְרוּעָה בֶחָצֵר, אם יתלוש את כולה מהקרקע יתחייב במעשר, ואם רצונו לאכול בלא הפרשת מעשרות, מְקַרְטֵם – חותך מהמחובר עָלֶה עָלֶה, וְאוֹכֵל כל עלה בפני עצמו. וְאִם צֵרַף, שקטף כמה עלים יחד, חַיָּב במעשרות.
הַסֵּאָה וְהָאֵזוֹב וְהַקּוֹרָנִית, שהם מיני עשבים הצומחים ללא זריעה, שֶׁבֶּחָצֵר הקובעת למעשרות, אִם הָיוּ נִשְׁמָרִים, שאין דעת בעל הבית להפקירם, אלא לשומרם לעצמו, חַיָּבִין:
