מסכת מעשר שני, פרק א, משנה ז
משנה ז: אֵין לוֹקְחִין עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵאָה מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְאִם לָקַח, יֹאכַל כְּנֶגְדָּן . אֵין מְבִיאִין קִנֵּי זָבִים, וְקִנֵּי זָבוֹת, וְקִנֵּי יוֹלְדוֹת, חַטָּאוֹת, וַאֲשָׁמוֹת, מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְאִם הֵבִיא, יֹאכַל כְּנֶגְדָּם. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁהוּא חוּץ לַאֲכִילָה וְלִשְׁתִיָּה וּלְסִיכָה מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ:
משנה ז: נאמר לגבי הדברים הנקנים בכסף מעשר שני 'וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם', ולשון 'ואכלת שם' באה למעט דברים שאינם ראויים לאכילה, ולכן אֵין לוֹקְחִין עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵאָה מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְאִם עבר ולָקַח, יֹאכַל כְּנֶגְדָּן – יטול מעות כשווי הדברים שקנה, ויקנה בהם מאכלים בירושלים ויאכלם שם בקדושת מעשר שני (והטעם שלא אמרה המשנה שמתבטל המקח, כפי שאמרה לעיל, או כיון שמדובר באופן שהמוכר ברח ואי אפשר להוציא ממנו את הממון, או שמדובר באופן שעשה כן במזיד, שאין המקח בטל).
אֵין מְבִיאִין קִנֵּי זָבִים, וְקִנֵּי זָבוֹת, וְקִנֵּי יוֹלְדוֹת, חַטָּאוֹת, וַאֲשָׁמוֹת, מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, כיון שדרשו חז"ל שכל דבר שחובה על האדם להביאו, צריך האדם להביאו ממעות חולין, ולא ממעות מעשר שני, שאז הוא נחשב כפורע את חובו ממעות מעשר שני. וְאִם עבר הֵבִיא, יֹאכַל כְּנֶגְדָּם בירושלים. זֶה הַכְּלָל, כָּל דבר שֶׁהוּא חוּץ לַאֲכִילָה וְלִשְׁתִיָּה וּלְסִיכָה שקנאו האדם מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ:
