מסכת מעשר שני, פרק ג, משנה ו

משנה ו: פֵּרוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן וְעָבְרוּ בְתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם, יַחֲזֹר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶן וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלָיִם. וְשֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן, סַלֵּי עֲנָבִים לַגַּת וְסַלֵּי תְאֵנִים לַמֻּקְצֶה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יַחֲזֹר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶם וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלַיִם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי, לֹא נֶחְלְקוּ בֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל פֵּרוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן, שֶׁיִּפָּדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶם וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם. וְעַל מַה נֶחְלְקוּ, עַל פֵּרוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן, שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יַחֲזֹר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶם וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלָיִם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם. וְהַדְּמַאי, נִכְנָס וְיוֹצֵא וְנִפְדֶּה:

משנה ו: כפי שהתבאר לעיל, פירות של מעשר שני שנכנסו לירושלים, אסור להוציאם משם. משנתנו דנה בפירות טבל שעברו בירושלים, ועדיין לא הפרישו מהם מעשר שני, האם מותר להוציאם מירושלים. פֵּרוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן להתחייב בהפרשת תרומות ומעשרות, אך עדיין לא הפרישו מהם מעשר שני, וְעָבְרוּ בְתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם, אסור להוציאם מירושלים, ןיַחֲזֹר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶן וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלָיִם, כיון שנחשב הדבר כאילו כבר הופרש מהם מעשר שני לענין זה שאסור להוציאו מירושלים. וְשֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן להתחייב במעשרות, כגון סַלֵּי עֲנָבִים שמוליכים אותם לַגַּת לעשות מהם יין, וְסַלֵּי תְאֵנִים שמוליכים אותם לַמֻּקְצֶה לשוטחן ליבוש, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אף פירות אלו נחשבים כמי שנקלטו במחיצות ירושלים, ויַחֲזֹר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶם וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלַיִם, כיון שאסור להוציאם משם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם, כיון שכל זמן שלא התחייבו הפירות בהפרשת תרומות ומעשרות אין מחשיבים אותם כמי שהופרשו ואין מחיצות ירושלים קולטות אותם. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי, לֹא נֶחְלְקוּ בֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל פֵּרוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן, שֶׁלדברי הכל לא נקלטו בירושלים, אלא יִּפָּדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶם וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם. וְעַל מַה נֶחְלְקוּ, עַל פֵּרוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן, שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שנחשב מעשר שני כמי שהופרש, ויַחֲזֹר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶם וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלָיִם, כיון שאסור להוציאם מירושלים, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אף שכבר התחייבו הפירות במעשרות, כיון שעדיין לא הופרש מעשר שני לא קלטוהו מחיצות ירושלים, אלא יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם. וְהַדְּמַאי – טבל של דמאי, שהוא חייב בהפרשת מעשרות רק מדרבנן, ועדיין לא הפרישו ממנו מעשר שני, לדברי הכל נִכְנָס לירושלים, וְיוֹצֵא וְנִפְדֶּה, ואין חיוב לאוכלו דוקא בירושלים, ואפילו לתנא קמא ולשיטת בית הלל.